המטוס החל בהמראה, מרים הצמידה את פניה אל הזכוכית ודמעות זלגו מעיניה ללא קול , אף אחד מנוסעי המטוס לא יכל לנחש את הדרך הארוכה שאותה עשתה מרים לרגע המיוחל הזה, היא עצמה את עיניה הניחה את ראשה על המשענת וניסתה לשחזר כיצד הכל החל...

מרים ופטר היו זוג רגיל שניהלו חיים רגילים ולא היה שום דבר יוצא דופן בהתנהלותם ואז הגיע פטר עם בשורה "אני פותח עסק" למרבית הפתעתה של מרים שהייתה מורגלת עוד מבית הוריה למשכורת כל-10 לחודש,לתנאים סוציאליים ולכל המשתמע מכך, לאחר שבררה את הפרטים אודות העסק העתידי ולאחר שפטר שכנע אותה כי עליהם להתקדם קצת בחיים ולא להיות שכיר, כי מזה לא מתעשרים. הסכימה.

לאחר תקופה של התרוצצויות בין הרשויות והלוואות שנלקחו, העסק רקם עור וגידים והחנות נפתחה בקול תרועה, איחולים מהמשפחה, ברכות מהחברים והמון רצון טוב ושניהם יצאו לדרך כעצמאיים לראשונה בחייהם. אנשים חרוצים היו הזוג והיו בטוחים כי דרכם תצלח והחנות תניב פירות במהירות.

לאחר שנתיים של התנסות יומיומית החלו הקשיים, לקוח שלהם שהיה חברה בע"מ סגר את העסק ונעלם והוא היה חייב הרבה כסף לבני הזוג על עבודה שבצעו עבורו, לא היה להם סיכוי ברשימת אלו שהוא נותר חייב להם לראות ולו את הקרן שבסכום. והכל החל להתערער. ספקים לא וויתרו על התשלומים החודשיים, הבנק דרש את שלו ואף אחד לא התחשב בעובדה שנותרו ללא הכסף של זה שנעלם והיו צריכים לתמרן ע"מ להמשיך.

הלחץ גבר מיום ליום וכך עברה עוד שנה כשהחובות של פטר ומרים גדלו ללא היכר.לפטר היה בן דוד בצרפת ומרים החליטה לפנות אליו בבקשה לעזרה ואכן הוא הסכים שפטר יבוא אליו ושם ידאג לו, הייתה התלבטות על אופן הביצוע והוחלט ביום שישי סוגרים את החנות ופטר טס בשבת לצרפת.

מרים נותרה לבדה עם הבן הקטן ושני החיילים ומבחינתה החלה מלחמת עולם שלישית....התרוצצה מבוקר עד ערב ע"מ להסדיר חובות, להחזיר סחורה רשויות המס וזה רק החל, אנשי ה"הוצאה לפועל" הגיעו לביתה שלמעשה הייתה רק דירה מושכרת, ואף אחד לא עשה לה שום הנחה ולהפתעתה גם חבריהם הותירו אותה לאנחות.

ואז גם הגיע צו עיכוב יציאה מהארץ, מה שהפחית את סיכוייה להצטרף לפטר ולנסות לשקם משם את החובות שפה. והימים חלפו ומרים התמודדה ללא חת כשבליבה היא האמינה שהכל אפשרי והשקט יחזור למעונה והיא תוכל לישון בלילות לא סיוטים של דפיקות בדלת, לא היה לה אכפת לבשל על גזית (חשבון הגז לא שולם), לא היה אכפת לה שאין טלפון בבית היא ראתה רק את המטרה מולה, אבל ההתמודדות הייתה קשה מנשוא והיא החלה לחפש דרך כיצד להצטרף לפטר יחד עם בנם הקטן.

עולם חדש של "בורחים מהארץ" נגלה לפניה, דרך הים, באוויר, בזהות בדויה וכל מיני אופציות ששומעים עליהם בסרטים ובספרים והיא החליטה שהיא חייבת להינצל מכל הכאוס שנוצר והיא תברח מהארץ.

דרך מתווך שבא ממתווך נוצר הקשר עם "העוסקים" בדבר והוציאו לה דרכון מזויף, בני המשפחה גייסו הרבה כסף לעזור למי שחייה התהפכו ללא היכר. ע"מ שהבן הקטן לא יפלוט מילה לא נכונה בשדה התעופה שלחה אותו מרים בלווית אחד מהמשפחה וקבעה תאריך לבריחה.

היא הגיעה לשדה התעופה ביום חם כשחיצוניותה לא העידה על המתחולל בליבה ובגופה, עברה מחסום אחד..עברה את השני וישבה בטרמינל כשהיא ממתינה לקריאה לעלייה לטיסה. רצתה לקנות סיגריות אבל לא היה לה בארנק ולו מטבע אחד למעט כמה שקלים, כל צעדים שנשמעו מאחורי גבה היא הייתה בטוחה שהנה באים לעצור אותה.

לפתע קריאה במערכת הכריזה-הטיסה מתאחרת בשעה והמתח גדל, כאבי בטן עצומים ודופק מהיר היו חלק מהדברים שחשה. והרגע המיוחל הגיע,היא ניסתה הפגין שאננות ושמחה על נסיעה לחו"ל ועלתה בקלילות למטוס, המושב שקבלה היה ליד בחורה צעירה לבושה ומאופרת שפיתחה איתה שיחה והשתוממה אייך מרים טסה לפגוש את בעלה אחרי שנה לא מאופרת וחיוורת כסיד, מרים התחמקה מהתשובה ועשתה את עצמה ישנה.

המחשבה שהותירה את שני בניה הבוגרים בארץ לבד, המחשבה שהייתה צריכה לנוס מהארץ בה נולדה כשכל פשעה היה "לא לדעת לנהל עסק" גרמו לדמעות לפרוץ החוצה, כל המתח שחוותה מאז שפטר נסע והיום הקשה בשדה התעופה החל לצוץ.

היא ראתה את פיסת הבית שלה מתרחקת ולא הפסיקה להביט עד שהמטוס היה בגובה שלא ראו כלום.

כבר אמרתי שזה היה לפני פסח??? האם כבר ציינתי שהיא חזרה אחרי שנה כי העדיפה לחם צר מאשר מגדל אייפל? האם כבר ציינתי שהיא חזרה ומאז משקמת את עצמה ובני ביתה? מסקנה-אין דבר העומד בפני הרצון-אמן!!!!