מגילת קהלת וספר תהלים   בסוכת דוד תשע"ז

בסוכות נוהגים בבתי הכנסת לקרוא במגילת "קהלת" ונשאלת השאלה מה  הקשר בין ספר קהלת שכולו יאוש ואכזבה מן החיים לבין חג הסוכות  שהוא כידוע "זמן שמחתנו" ?

מחבר קהלת שלמה המלך  החכם מכל אדם,   מוביל אותנו בדרכו המיוחדת למבט מעמיק ומעורר מחשבה על החיים ועל המציאות וקורא הוא תיגר על כל מוסכמות החיים המקובלות עלינו בעולם.

קהלת קובע בצורה חד-משמעית ובפסקנות  שכל עולמנו הוא  "הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל"  , "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת"   "כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא"   "מה שהיה הוא שיהיה  ומה שנעשה הוא שיעשה  ואין כל חדש תחת השמש"   גורל שווה מחכה לאדם החכם ולכסיל  לאדם הטוב והרשע "ומותר האדם מן הבהמה אין" !  כי מעל לכל הנבראים שולט  הא-להים שהוא  הכל יכול בעולם  "כי מיד האלהים היא" .

בעיני מחבר קהלת כל המציאות שמסביבנו יסודה בטעות אופטית. העולם בנוי בצורה כזו הגורמת לאדם להיות בטוח שהכול נמצא תחת שליטתו המוחלטת  ומתוך בחירה חופשית. הבנה מוטעית הנוטעת בו תחושה של  "כוחי ועוצם ידי"  ,  תחושה זו חודרת לכל פינה בחייו של האדם ומשלה אותו לחשוב כי בידיו הכוח לשנות ולהשפיע בעולם.  יכולת המחשבה הגבוהה של האדם וכושר ההמצאה שלו מביאים  אותו לתחושה שהוא בעצם נזר הבריאה וכל פועלו  בעולם הוא לנצח נצחים.   אך האמת על פי קהלת  שבסך הכל מדובר באשלייה  והכל בעצם "הבל הבלים" כי בעצם אין לו לאדם בחירה חופשית בכלל , כי כל המעשים הנעשים תחת השמש כולם מידי  האלוהים הם , והוא האל נמצא רחוק מן האדם  והוא משתמש בו בידיי ככלי משחק.

כלומר מחבר קהלת מכיר באפסותו של האדם "הבל הבלים אמר קהלת הכל הבל"  קביעה המבטאת יאוש מתפקידו של  האדם בעולם.  מה באנו לעשות פה ?  מה התכלית והתפקיד שלנו כאן?   האם אין שום דבר משמעותי בחיים מעבר לקיום של "הבל"?'  זו שאלתו של קהלת.

לעומת יאושו  של מחבר "קהלת" מאפסיות האדם  וריחוקו מהאלוהים ,  משורר תהילים  מביע ממש את ההיפך.  אצלו ישנה תקווה שנובעת דווקא מתוך התלות באל והאמונה האין סופית בצדקתו .  רובם של מזמורי תהילים מבטאים דווקא את היחס האינטימי והקרוב  שבין האדם הקטן  לא-לוהיו שהוא  אלוהי הצדק הכל יכול.  משורר ספר תהילים מכיר מצד אחד באפסותו של האדם ומצד שני  מתפעל מגדולתו וכוחו העצום של האל אשר למרות גדולתו הוא  נמצא ונוכח תמיד תוך השגחה פרטית וישירה על חיי האדם ,  ביחס הדדי ובצורה אנכית ובכל רגע.  במזמור ל"ט  יודע המשורר ומכיר גם הוא כי  "אך הבל כל אדם סלה,  שמעה תפילתי ה'  ושועתי , האזינה אל דמעתי אל תחרש כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי השע ממני ואבליגה בטרם אלך ואינני"

כלומר  מזמורי תהילים מבטאים דווקא  את הבטחון והאמונה בהנהגתו של האלוהים שהוא תמיד אל רחום וחנון    "ה' רועי לא אחסר בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני נפשי ישובב  ינחני במעגלי צדק למען שמו"  (מזמור כ"ג)  מזמורים  אלו מבטאים השגחה פרטית וקשר ישיר בין האדם  והגמול על כל מעשיו  בעולם.  בתהילים ישנה  ההכרה המלאה בצדק האלוהי המבדיל בין צדיק לרשע בין  החלש לחזק.    מזמורים  המלווים בשמחה  והתרוממות רוח שנובעים  מתוך אמונה  ותודה על החיים הקצרים שניתנו לאדם במתנה. "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ותחסרו מעט מאלוקים וכבוד והדר תעטרהו..."

הנקודות השוות בין שני הספרים  קהלת ותהילים הן תפיסת מהות האדם , והתנהלותו בעולם בזמן אמת  תוך הערכת הרגע החולף ומשמעותו.   אך בעוד שקהלת רואה את  הרגע החולף כדבר הבל שאין בו  כל משמעות ותקווה בעולם ולכן הוא מייעץ לאדם שכדאי לו בזמן החולף וברגע שנותר לשמוח  לאכול ולשתות  כי במילא אין תקווה לנצח .  משורר תהילים  גם הוא רואה את אפסיות האדם  לעומת גודלו של האל –

  "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו . ותחסרהו מעט מאל-הים  וכבוד והדר תעטרהו . תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו ..." ועל כן הוא קובע שדווקא בגלל הזמן החולף  הרי שכל רגע הוא הזדמנות חדשה לאדם להיטיב את דרכו וכל רגע  חולף  הוא הזדמנות להודות לאל על החיים  היפים על פני האדמה בבחינת       "מה אדיר שמך בכל הארץ"

הקשר בין  תהילים וקהלת לבין חג הסוכות הוא תפיסת הזמן  החולף ואפסיות האדם בעולם.

הישיבה בסוכה מסמלת את ארעיות האדם בעולם  ועצם המצווה ביציאה מהמבצר החזק,  מהבית הבטוח שלו

לסוכה שהיא בבחינת יציאה ל "דירת ארעי"  .    גם ניצול הרגע החולף כמו בספר קהלת ובתהילים  נקרא

 זמן שמחתנו !  במצווה  חד משמעית   שיש לישב בסוכה במשך שבעת ימים בשמחה שנאמר:

  "ושמחת בחגך והיית אך שמח" שמח"

                             חיה הלר