לא רואה אף אחד,
לא שם על השני,
רק אני והשביל שלי,
מי שיגיד לי עכשיו,
תתעורר כי יש מחר,
אני לא אוותר,
לעולם.

והוא פונה אלי עכשיו,
בפנים של מישהו שכבר גמר,
לחלום הרבה צדדים,
אבל אנחנו על הקרקע נמצאים,
תבין שאת התמימות שומרים בסתר.

לעיתים המציאות מתפוצצת בפנים.

בואו נבין שאנחנו בסך הכל רק אנשים.
אם נמשיך את החלום, נפסיק את החיים,
כי צריך גם לפעמים להתגמש.

אני רואה כל אחד כשווה,
לא צריך לשאוף גבוהה ולהתנשא,
רק השביל המשותף,
הוא שיגיד לנו עכשיו,
בואו כולנו במחר,
נלך togther,
forever.

אני פוגש אותו עכשיו,
ומסתכל עליו כעבד שכנוע,
למה הוא הפסיק לחלום,
למה חדל מלהאמין?
עכשיו שהבלון רק התנפח.

ולפעמים החלום הוא הדרך היחידה.
בואו נבין שכולנו "צלם אלוהים".
אם לא נמשיך את החלום, נפסיק את החיים,
כי צריך גם לפעמים להתגמש.

אז בואו ביחד, בחלום אמיתי,

בני חורין אנחנו, אך אנשים,
בלי חרטות ומוראות,

נתחיל כבר לעשות...