"ויתיצבו בתחתית ההר" (שמות, י"ט, י"ז) - א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב ואם לאו - שם תהא קבורתכם". (שבת פח ע"א)

שואל המהר"ל מפראג (תפארת ישראל, ל"ב): הרי בני ישראל כבר הסכימו לקבל את התורה. כאשר קרא משה באזני העם את ספר הברית, הם ענו ואמרו: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" (שם, פס' ז'). מדוע אם כן מאיים הקב"ה על עם ישראל שאם יקבלו את התורה - מוטב ואם לא יקבלו את התורה חלילה - יקברו תחת ההר?

להבנת תשובת המהר"ל לשאלתו, נקדים סיפור על מלך אחד, שכמנהג המלכים נהג מידי פעם להתלבש כאחד העם ולצאת לבדו לטייל ברחבי ממלכתו לשמוע ממקור ראשון את מצב ממלכתו ורחשי נתיניו.

ערב אחד, בעת יצא מארמונו, הבחינו בו מתנגדיו ומבקשי רעתו. הם עקבו אחריו, וכאשר נוכחו לדעת שאין עמו איש, הם חיכו להזדמנות שיוכלו לתפסו, להורגו כדי למלוך תחתיו.

לאחר זמן קצר, הזדמנות כזו אכן הגיעה, ובאחת הסמטאות החשוכות אויבי המלך החלו לרדוף אחריו בניסיון לתפסו. בראות המלך את הצרה אליה נקלע, החל להימלט על נפשו, וכאשר הוא חש שכוחותיו אינם עומדים לו, הוא נכנס לאחד הבתים שהיו בקרבת מקום, הציג את עצמו ובקש מבעל הבית מחסה ומסתור מפני האנשים הרוצים להורגו.

אותו אדם הכיר מיד את המלך, הכניסו לביתו והחביאו בחדר צדדי תחת מספר שמיכות.

זמן קצר לאחר שהמלך נכנס למקום מחבואו, התדפקו אויבי המלך על דלת הבית, וכאשר האיש פתח את הדלת הם פנו אליו בתקיפות רבה ואמרו לו: "אדם המתחזה למלך וחשוד בניסיון במרידה במלכות נמלט לכיוון ביתך ומתחבא בסביבתו. לפני שאנחנו מתחילים בחיפושים בביתך, דע שאם רצונך להסגירו אלינו - מוטב, ואם לא - והוא ימצא בביתך - תואשם בסיוע למרד, ואחת דתך למיתה".

בהבינו את המתרחש, אותו אדם השיב בחיוורון כי אינו יודע במה מדובר וכי לא ראה איש או תנועה חשודה באזור.

הפורעים הבחינו בחיוורון של האזרח, והחלו לחפש אחר המלך בחדרי הדירה. הם הגיעו לחדר הצדדי בוא הסתתר המלך, והחלו להוריד מערמת השמיכות שמיכה אחר שמיכה. אך לאחר מספר שמיכות הם התייאשו מהחיפוש ועזבו את המקום.

דקות ארוכות לאחר שאויביו עזבו את הבית בו הסתתר, יצא המלך ממקום מחבואו והודה בחום למארחו ואמר לו: "אני לא יודע כיצד להודות לך. אתה סכנת את חייך להצלתי, ואני מבטיח לך כי לאחר שאחזור לארמוני אדאג למלא את כל משאלות לבך "עד חצי המלכות ותעש". אבל לפני כן יש לי עוד בקשה אחת ממך. אני חושש שאויביי ממשיכים בחיפושים אחרי. אודה לך אם תוכל לגשת לארמון ולבקש משומרי המלכות שיבואו ללוות אותי בחזרה לארמון?".

"בחפץ לב", אמר האזרח הנאמן וכך עשה.

לאחר חזרתו לארמון נסער ומותש מהחוויה הבלתי נעימה שחווה, הכריז המלך ברחבי המדינה "מצב חרום" עד למציאת המורדים והוצאתם להורג. ואכן לאחר זמן קצר תפס שר הצבא את המורדים והוציאם למוות בתליה.

לאחר "שחמת המלך שככה", הוא נזכר באזרח הנאמן שהציל את חייו וביקש לערוך לכבודו נשף הוקרה בו הוא יודה לו ויתגמל אותו על מעשיו.

בעיצומו של נשף היוקרה, פנה המלך לאזרח הנאמן, הודה לו על שהצילו ושאלו מה ירצה כגמול על הצלת חייו? חייך האזרח ואמר למלך: "אדני המלך, תודה לאל לא חסר לי כלום, אבל כן הייתי רוצה לדעת אדוני המלך, כיצד הרגשת אתה כאשר אויביך הסירו מעליך שמיכה אחר שמיכה כשהיית במקום מחבואך?" שתיקה השתררה באולם, כל פני הנוכחים הופנו למלך, פניו המלך האדימו, הוא מלמל דבר מה לעצמו, ואחרי רגע קט הוא נענע בראשו לשר הצבא וסימן בידו לקחת את האזרח החצוף ולהכינו לתליה עם המוצאים להורג למחרת בבוקר.

מיד נלקח האזרח המזועזע למרתפי הארמון, הולבש "אדום" - בגדי המוצאים להורג, נקשר בידיו ורגליו והוזמן אחר כבוד להעביר את הלילה האחרון בחייו לצד יתר המוצאים להורג כאשר חבל חובק את צווארו על עמוד התליה בכיכר העיר עליו יסיים את חייו מחר בבוקר.

בבוקר המחרת, נאסף קהל רב סביב כיכר העיר, והמלך התחיל בהוצאה להורג של נידון אחר נידון. כאשר הגיע תורו של מיודעינו, הרים המלך את ידו אט אט, קרב אליו, הסיר מעליו את החבל שהיה כרוך על צווארו ולחש באוזניו: "לפעמים אין מספיק מילים".

האזרח ההמום התמוטט ונפל, ובהיותו מוטל על הארץ הביט אל המלך במבט של תמיהה ופליאה. אמר לו המלך: "הבטחתי לך שאעשה את כל מבוקשך עד "חצי המלכות" ואכן קיימתי זאת. אתה שאלת איך הרגשתי כשאויבי הסירו מעלי שמיכה אחר שמיכה במקום מחבואי? אין מספיק מילים כדי לתאר את ההרגשה שחוויתי, לכן כדי שאתה תקבל מענה לשאלתך, חשבתי שנכון יותר שתחוש על בשרך את ההרגשה שהרגשתי".         

זוהי גם תשובת המהר"ל לשאלתו. מתן תורה הינו אירוע היסטורי שבאמצעותו חיבר הקב"ה את העולם כולו - הכללי והפרטי, למקור חיותו, למקור שמהווה ומקיים אותו. "אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג, כה).

הקב"ה, בדומה למלך בסיפור, לא הסתפק במילות הסכמותינו כדי לתת לנו את התורה, אלא הוא כפה עלינו הר כגיגית כדי להמחיש לנו את חשיבות קבלתה וקיום מצוותיה, ושנזכור לדורות כי קבלת התורה היא לא אפשרות בחירה בחיים, אלא היא ההכרח להם. יתרה מכך - שהתורה איננה רק תוספת חכמה או איכות חיים, אלה התורה - היא החיים עצמם.

                                                                                                   רפאל בדש  

                                                                                              יועץ משפחה ונישואין