מקצוע נהג המונית הונצח בסרטים וסדרות טלוויזיה רבים. הסרט הזכור ביותר הוא זה של מרטין סקורסזה "נהג מונית" שהופק ב-1976 ומכבים בו רוברט דה נירו, סיביל שפרד וג'ודי פוסטר. מי שראה אותו, לא ישכח את נהימתו של דה נירו שזכתה לאין-ספור חיקויים: "אתה מדבר אליי?"

הנסיעה במונית אינה תענוג זול, אבל זהו שירות חיוני כשאתה חייב להגיע למקום כלשהו ורכבך הפרטי לא זמין, קיימים קשיי חניה במקום, קווי התחבורה הציבורית לא מכסים את האזור, אתה ממהר, או -  ואין לבטל גם צורך זה - סתם בא לך להתפנק.

יחד עם התפתחות המקצוע נוצרה - לצד הספר המעודכן תמיד בכל הרכילות השכונתית, המוזג המטה אוזן אוהדת לצרותיך בבית, או בעבודה - גם דמותו של נהג המונית, המביט בך באמצעות המראה האחורית שלו, משמיע אמיתות פילוסופיות ומשמש כפסיכולוג בגרוש. על אף ההבדלים בשפה, המנהגים, המנטאליות, קיימים קווי דמיון ברורים בין בן דמותו בניו-יורק, בבנגקוק, בלונדון, ברומא ובתל אביב. 

כאן המקום להזכיר גם את נושא המוניות בחו"ל. בהגיעך לארץ לא מוכרת, עדיף תחילה להשתמש במונית, אם כי אתה מסתכן בכך שינצלו את היותך זר במקום. אני משוכנע, כי באמתחתו של כל אחד סיפורים על נהגי מוניות שעבדו עליך. 

תייר היוצא לסין, חייב להצטייד בפתקים מוכנים מראש, עליהם מודפסים באנגלית ובסינית כל יעדי התיירות הפופולאריים וכשנכנס למונית, שולף את הפתק המתאים ומראהו לנהג. מסתבר, כי אפילו מילה בינלאומית כמו 'הילטון' מבוטאת בסינית אחרת. כאשר נחתתי בפעם הראשונה בבייג'ין, הנהג דווקא הבין מהו המקום אליו ברצוני להגיע, אבל תפס גם, כי נפל לידיו פרייר תמים שקל לפשוט את עורו. הייתי מטושטש במקצת מהטיסה הארוכה וגם לא מעודכן לגבי שער החליפין של המטבע המקומי (הלקח: יש להכין שיעורי הבית לפני שעוזבים את הבית!) ונהג המונית פשוט הכפיל בעשר את המחיר שהייתי אמור לשלם עבור נסיעתי. הסכום נראה היה לי מוגזם, אבל כל מחאותיי לא עזרו. האיש לא ידע אנגלית, חייך מפה לאוזן - הייתה לו סיבה טובה -  וחזר והצביע על הסכום שהראה המונה.

לעומת הסינים, נהגי המוניות ביפן עושים לפחות מאמץ, כדי שהנוסע ייתן אימון בהם. גם הם אינם דוברים שפות זרות, אבל במכוניותיהם מותקנים מסכי gps ענקיים ואם יש לך ספק לאן הוא מוביל אותך, מצביע הנהג באצבע ידו הנתונה בכפפה לבנה על המסלול ועל המרחק שנותר עד ליעד. ככל הנראה גם להם שיטות לעבוד על התייר התמים, אבל הם לפחות עושים זאת בחן. הקידה עמה פותחים את דלת רכבם לפניך ובה הם נפרדים ממך, מרשימה בהחלט.

מי שביקר בתאילנד התוודע בוודאי ל"טוק-טוק", ריקשת תלת-אופן המופעלת על ידי דוושות, או במנוע בן שתי פעימות, כלי תחבורה ציורי שיתרונו בכך, כי ברחובות הפקוקים בצורה שלא תיאמן, מסוגל לעתים נהגו להביאך ליעדך במהירות רבה יותר מאשר רכבים משוכללים, אם לא תיחנק קודם לכן מזיהום האוויר האיום!

נסעתי פעם בטוק-טוק כזה עם נהג שפניו עוררו בי חוסר אימון ושמחתי מאד כאשר לנסיעה הצטרפו שתי בנות מערביות בג'ינס אופנתיים. הייתי חדש במקום ופתחתי עמן בשיחה במטרה ללמוד איפה כדאי לאכול, היכן יש מרכז קניות, לאיזה חייט כדאי ללכת (בתאילנד חייטים זולים ומצוינים התופרים לך חליפה תוך יום-יומיים) והן הדריכו אותי ברצון. להפתעתי, כשירדתי מהמונית ושילמתי לנהג, הוא משך אותי הצידה ובלחש לאוזני הזהירני מהבנות: הן שייכות למאפיה הרוסית ומסוכנות מאוד.      

רוב המוניות מטופחות, מסודרות, חלק מהנהגים אף מקשט את מוניתו. אינני יודע באיזה מידה הייתה מייצגת אותה מונית בה נסעתי פעם באתונה לשדה התעופה. בעיה מעצבנת קיימת באתונה בקיץ, כאשר חם מאוד, נוצר ערפיח שקשה לסבול אותו, הוא מתיישב על העיר הנמצאת בעמק המוקף הרים מכל הצדדים, מקשה על הנשימה והחום מרקיעה ל-40 מעלות. המונית בה נסעתי, לא הייתה מצוידת במזגן. כל החלונות היו פתוחים, הנהג עישן כקטר והרוח העיפה את העשן והאפר ישר לעיניי. מה שכן היה בתוך המכונית הייתה מערכת שמע עם ארבע רמקולים חזקים. אני במקרה אוהב מוסיקה יוונית, אבל לא את הסוג שאיש זה השמיע בקולי-קולות להנאת העוברים ושבים ברחובות אתונה.

לאלה המוכנים להסתכן שלא יבינו מחצית המשפט, אבל רוצים ליהנות לשמע הניב הלונדוני המיוחד קוקני (cockney), מוצע להתנסות בנסיעה במונית לונדונית אמיתית. נכון, הן כבר לא שחורות בלבד, אבל עדיין שומרות על צורתן התיבתית המייחדן מכל מונית אחרת בעולם. עם הנהג הלונדוני, ה-cabbie, אתה יכול לשוחח על כל נושא שבעולם, על טעם החיים, המצב במזרח התיכון, בית המלוכה, שוק המניות ותחזית מזג האוויר. הרבה שנים לפני עידן האינטרנט, כאשר הגעתי ללונדון ולא ידעתי היכן להתאכסן, היה זה נהג מונית שהביא אותי לאכסניה נקייה וזולה, שם ביליתי שבועיים בלתי-נשכחים. 

את בודפשט אני מכיר הרבה יותר טוב מכל עיר אחרת מלבד ת"א. דמי הנסיעה במונית זולים עדיין, בתנאי שבוחרים במונית מחברה מוכרת - שמספר הטלפון שלה, שבע ספרות זהות 1111111, או 2222222, וכו' עד הספרה 5, מופיע על דלת המונית - ולא בחאפר, הגובה מחיר הדומה, או אפילו עולה על זה הנגבה בארץ.

בשונה מהנהוג אצלנו, הזמנת נסיעה באמצעות הטלפון זולה יותר ואינכם מחויבים בתשלום דמי-הגעה. לפני שנים רבות כשהגעתי פעם עם משפחתי לבודפשט, איבדתי את הקשר עם אשתי והילדות. הייתי רק עם בני, ידעתי בערך את האזור בו הם היו אמורים להיות, לקחתי מונית והתחלנו לסרוק את הסביבה, רחוב אחר רחוב במשך קרוב לשעה, עד שנמצאו. בני נדהם. "חשבתי שבמונית נוסעים רק מכתובת אחת, לכתובת אחרת," - אמר.

גם בבירה ההונגרית מוכר מושג מונית השירות (שבניגוד לסברה הרווחת אינה המצאה ישראלית) לפחות בדרך משדה התעופה העירה. שירות המיניבוס אמין ביותר (לא, אינני מקבל אחוזים על פרסומת החינם שאני עושה להם!) והנהגים מצטיינים באדיבותם. כאשר אשתי פעם הגיעה העירה מאוחר בלילה ופעמון הכניסה בבית בו התאכסנו, לא פעל, הנהג לא מש מלפני הבית, עד שלא ווידא שהצליחה ליצור קשר עימי ונכנסה הביתה.     

המוניות בארצנו חסרות אולי את הרומנטיקה שיש לענף באחדות מהארצות ונהגיהן אינם משתבחים בנימוסי חבריהם ביפן ובאנגליה, אבל גם כאן אתה עשוי להיתקל באירועים מיוחדים. במונית שירות אתה נתקל באנשים מכל שדרות הציבור וכיוון שהישיבה הרבה יותר אינטימית מאשר באוטובוס, או ברכבת, לעתים קרובות מתפתחת שיחה ונוצרת היכרות.

זוג ידידיי הטובים משכבר הימים הכירו במונית, כאשר בסיבוב פראי במיוחד הוטלה אסתר אל חיקו של מיכאל. המצב מצא חן בעיניי שניהם, הם התחתנו ועתה אינם נזקקים יותר לשירותיו של נהג מונית, כדי להגיע לקרבה בלתי-אמצעית האחד מן השני.

בנסיעות ארוכות מתפתחת שיחה ערה בין כל הנוסעים, הגולשת לעתים לוויכוח סוער על נושאים פוליטיים, או נבחרת הספורט האהודה. קרה כבר שהנוסעים המשולהבים הגיעו לידי מכות ביניהם ואחד, או אחדים סיימו את נסיעתם בחדר החירום בבית החולים במקום ביעדם המקורי, אבל כאשר גם הנהג נסחף בלהט הוויכוח, יכולות התוצאות להיות חלילה הרבה יותר קטלניות.

בימי רווקותי, החלו כמה מהרפתקאותיי המעיינות ביותר במוניות ולא אחזור עליהן כאן, למעט על אחת. חברי הטוב טומי, שהלך לפני כמה שנים לעולמו, עבד כנהג מונית ולפעמים, כדי להפיג את שעמומו, היה לוקח אותי לסיבוב. אחר כמה שעות, היינו בד"כ מסיימים את הערב בסטיקייה של "נלו" בסוף רחוב אילת, בואך יפו. באחת מנסיעותינו, קרוב לחצות, אותתה למונית אישה בלבוש של חוה אמנו, כולה נוטפת מים. היא ביקשה, כי נסיע אותה להוריה בחולון. טומי נתן לה שמיכה להתכסות בה ובדרך, ממרת בבכי, סיפרה, כי המשרד בו היא עובדת ערך מסיבה לעובדים בלבד, ללא בני-הזוג. בעלה אסר עליה (!) ללכת, אבל היא המרתה את פיו. בשעת חזרתה הביתה, ישן כבר בן זוגה. היא נכנסה למקלחת והספיקה להתפשט, כאשר הוא פרץ פנימה, גרר אותה ערומה החוצה וזרק אותה מהדירה. כל תחנוניה לא עזרו, הוא לא נתן לה לחזור ולהיכנס ולבסוף כשירדה לרחוב, עוד שפך עליה דלי של מים מהמרפסת. בחולון שילם אביה הנבוך עבור נסיעת בתו.

מסתבר, צריך לדעת עם מי להתחתן (וגם לבחור מונית בה יושב כותב רשימה זאת).