השבת נגיע אולי לשיא השיאים של התורה, מעמד מתן תורה בהר סיני, וקבלת עשרת הדיברות ישירות מה'.

כידוע עשרת הדיברות מחולקים לחמישה דיברות הראשונים שהם בין אדם למקום וחמשת הדיברות האחרונים שהם בין אדם לחברו.

הדיבר האחרון הוא דווקא מעניין ומיוחד: "לא תחמוד".

ה' מצווה את עם ישראל לכאורה להשתלט על הרגש של האדם ולמנוע ממנו חמדה לדברים שלא שלו. 

אך עולה השאלה איך ניתן לצוות ציווי על הרגש שאינו בשליטת האדם? איך אפשר לומר לאדם לראות משהו יפה ולא לרצות שיהיה ברשותו? הרי זוהי תגובה טבעית וחסרת שליטה שבאה בעקבות ראיית עיניים.

עונה על כך האבן עזרא בפירושו במקום אך אנו נאמר במילים שלנו: התורה רוצה שהאדם יהיה מרוחק מכל מה ששייך לחברו עד שלא תהיה לו אפילו מחשבה בליבו שירצה בו. למשל, אדם רוצה שיהיו לו יהלומים אבל ברור לו שהוא לא יכול לאכול יהלומים. אם כן, ממון חברנו צריך להיות בעיננו כאכילת יהלומים.

איך יגיע האדם למדרגה כזאת? צריך לומר שהציווי "לא תחמוד" הוא עצם העובדה שרצונך נוגד את רצון ה', וזה צריך להיות מרוחק אצל האדם תכלית הריחוק. 

כאשר היצר בא אליך ומבקש ממך לרצות משהו שאינו שלך, אתה חייב להרחיקו ממך כי זה נוגד לרצון ה' כי אם היה זה רצונו זה היה שלך.

והדיבר "לא תחמוד" הוא החותם את עשרת הדיברות מפני שבו נמצא המפתח לקיום כל הדיברות שלפניו. בהסבר המצווה הזאת שפונה אל הפנימיות של האדם חייבים להגיע ליסוד כל הרעיונות וההסברים וטעמי המצוות, ובכלל הגרעין לקיום המצוות שהוא רצון ה'. 

מכאן נבין את משפט חז"ל :"העובר על "לא תחמוד" כאילו עובר על עשרת הדיברות" - כי ב"לא תחמוד" מתגלה הרעיון המרכזי שנמצא בשאר הציוויים.       (ע"פ הרב נבנצאל)

שבת שלום ומבורך!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

שיא השיאים,תורה,מתן תורה,בהר סיני,הרגש,בשליטת האדם,לא תחמוד,ראיית עיניים, עשרת הדיברות,