אנו חיים בעולם מאוד הישגי ותחרותי.

רוצים תמיד להגיע לתוצאות. להצלחות. לכבוש יעדים ולהגיע אליהם הכי מהר שאפשר.

בפרשת השבוע שלנו, פרשת "אמור", אנו קוראים על מצווה כזאת בה אנו נדרשים להגיע ליעד מאוד מסוים ולא רק זאת אלא שעלינו להיות סבלניים וגם לספור מידי יום עד שנגיע לסיום התהליך: מצוות ספירת העומר.

אנו נקראים לספור את כל הימים החל מיד אחרי חג ראשון של פסח ועד חג השבועות, חג מתן תורה.

וכך במשך שבעה שבועות אנו סופרים יום יום בברכה על כל ספירה יומית.

בספירה אנו מדגישים שחלף בחיינו עוד יום מהספירה אך עדיין לא הגענו אל היעד הסופי ולכן מחר נספור שוב.

שאיפתנו להגיע ליום מתן תורה שהיא הייתה ועודנה משאת נפשנו ולכן ביום זה מפסיקים לספור ולא ממשיכים הלאה כי הגענו אל יעדנו.

בעזרת המצווה הזו אנו לומדים להיות סבלניים בתהליך, אנו מבינים שיש בכל דבר כמו פה הדרגתיות, אנחנו לומדים שיש צורך כמו בכל עניין שעושים בחיים בהתמדה ודבקות בדרך שהרי מי שמפסיד יום אחד שלם בספירה לא יכול להמשיך לספור בברכה.

בספירה ההדרגתית הזו אנו מביעים את ההשתוקקות שלנו לחג מתן תורה בו זכינו לקבל את הלוחות הראשונים.

על לוחות אלה כתבה התורה: "והמכתב מכתב אלוקים הוא חרות על הלוחות", ואמרו חז"ל על כך: "חרות בלוחות - אל תקרא חרות אלא חירות" - ברגע שישראל קיבלו את התורה הם נכנסו לעידן שכולו חירות וחופש: מייצר הרע, מהגלויות, ממלאך המוות, מהייסורים". 

שנזכה להגיע לחירות שכזאת, אישית ולאומית.

שבת שלום ומבורך!

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

חיים,עולם,הישגי,תחרותי,הצלחות,לכבוש יעדים,ספירת העומר,מתן תורה,הלוחות הראשונים, מייצר הרע,מהגלויות,ממלאך המוות,מהייסורים,