ברור כי השאלה הרטורית הזו צריכה להיות חלק מחשיבתנו כל השנה ולא רק בחג החירות. חירות היא מושג נפשי הרבה מעבר לחומרניות אשר בה. אישית אני יכול לחוש בחירות יום כן ויום לא - היום לא- או אולי כן, - עניין יחסי לעומת הציפיות שלנו מהחיים בכלל ובכל יום בנפרד.

דווקא חג הפסח, אשר אין לי כלום נגד ההליך סביב הפולקלור שלו או של כל חג אחר, ניראה לי כשיעבוד בלי סוף לחוקים וכללים אשר אנשים כופים על עצמם, בני משפחתם ואפילו תחוקתית על הציבור.

אם כך למי החירות? לזה אשרה מצליח להכתיב לזולתו את הכללים? או לזה אשר הכללים לא מזיזים לו? או אולי לזה אשר פשוט נהנה מעצם החג והחופשה?

בכל מיקרה בהקשר לחג זה או כל מועד אחר , אני בעד הפרדה של המדינה מהדת וכל אחד יוכל להשים את אמונתו בחופשיות מבלי לפגוע החירות זולתו.