דומה כי בעברית של ימינו, המאזין מרוכז בדברים, הוא מקשיב. לעומתו, השומע יכול לשמוע בלי לשים לב לדברים, בלי שיתפעל מהם, בלי שיפעלו בנפשו הזזה כלשהי.  

פרשתנו פותחת במילים: "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי". 

מדוע משתמשת התורה בפסוק אחד בשני הפעלים האלה בעלי משמעות מאוד קרובה?

רבנו בחיי מסביר שמשה רבנו היה קרוב לשמים וחווה את הרוחניות יותר מאשר את הגשמיות ולכן פנה אל השמים בבקשת האזנה ואל הארץ בבקשת שמיעה ובמקומות רבים אנו רואים ולומדים שאנו נקראים לשים ליבנו יותר דווקא אל דברים רוחניים לעומת גשמיים מה עוד שאנו חיים בעולם הגשמי ובאופן טבעי חווים אותם לעומת חיים רוחניים שעלינו ללמוד אודותיהם כי לא מובן שנתייחס אליהם.

פרשת האזינו שנקרא השבת תבוא מיד אחרי יום הכיפורים. נגיע אליה נקיים, טהורים, זכים.

דווקא במצב כזה כדאי שנדע להאזין ולהתרכז בדברים החשובים בחיינו, לשים ליבנו לקראת הדברים הראויים שניקח על עצמנו במובן האישי, המשפחתי והלאומי, ואיך נשפר דרכנו בשנה שנפתחת בימים אלה ולא פחות מכך, שנדע להאזין נכון וטוב לזולת יותר ממה שאנו מוציאים מפינו. כפי שהסביר הרב ישראל לאו שיש לנו 2 אוזניים ופה אחד כדי שנשמע כפול ממה שאנו מדברים.

חתימה טובה

ושבת שלום ומבורך

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם.

רבנו בחיי,משה רבנו,קרוב,רוחניות,גשמיות, השמים,האזנה,הארץ,שמיעה,מקומות רבים,רואים,לומדים,יום הכיפורים,נקיים,טהורים,זכים,