חיינו מלאים באירועים וחוויות חלקן ברוך ה' טובות וחיוביות וחלקן פחות מכך, באופן טבעי. 

לרוב אנו נוטים לזכור ולהזכיר דווקא את הרגעים והזמנים הפחות טובים, כך הוא טבע האדם. 

כך היה גם יעקב, כאשר בסוף הפרשה הקודמת בשעה שפגש את פרעה כשהצטרף עם כל המשפחה ליוסף במצרים הוא אמר: "ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את ימי שני חיי אבותיי בימי מגוריהם".

יעקב משתף את פרעה ואותנו שעד שלב זה בחייו הוא עבר ימים קשים בעיקר, וחייו מאופיינים כימים רעים ולא כפי שאבותיו חיו.

והנה, לאחר שנים ארוכות של מחשבה שבנו האהוב יוסף מת, הוא מתאחד איתו מחדש ומגיע אל המנוחה והשלווה בחייו. 

פותחת הפרשה שלנו, פרשת "ויחי" במילים: "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה" - טורחת התורה ממש למנות לנו את שבע עשרה שנות חייו, שבע עשרה שנים שבהם חי לטובה, בשלווה, ברוגע, אחרי שעד כה היו לו מאה שלושים שנה קשים ביותר.

הן המלבי"ם בפירושו לפסוק ופרשנים אחרים מסבירים לנו כמה חשובים הם השנים האחרונות של האדם בחייו, שעל פיהם ייקבעו למעשה בסוף כל חייו גם אם ברובם היו הפוכים: "אחרית ימי האדם ימדדו את כל ימי חייו, שגם מי שחי כל ימיו בצער וייטב לו באחריתו, ישכח כל עמלו וייחשב לו כאילו חי כל ימיו בטובה" - מלמדת אותנו התורה מיעקב כמה חשוב שנחיה בטוב כפי שחי יעקב את שנותיו האחרונות. לא בכדי ראתה התורה מקום לתאר את שנות השלווה והטוב של יעקב שעולים באיכותם על רוב שנות חייו הקשות והופכות אותו לאדם שחי בטוב, וטוב כידוע הוא שבע עשרה בגמטריה, שנות חייו של יעקב עם יוסף במצרים בשלווה ונחת.

שבת שלום ומבורך!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

הרגעים,הזמנים,מתאחד,המנוחה,השלווה,השנים האחרונות,ויחי,