בשנות קיומה של המדינה נחשב ענף החקלאות לענף מוביל שבו עבדו בחורים צעירים שראו בכך את התגשמות הציונות.

ברבות השנים השתנתה התפיסה ,וענף החקלאות נתפס כענף כושל אשר לא צריך להשקיע בו יותר מדי.

כך, למשל, אם בשנות קיומה של המדינה התעשייה החקלאית היוותה כעשירית מהתוצר הלאומי הגולמי, כיום היא מהווה רק שני אחוז מהתוצר הלאומי הגולמי.

בחודש אוגוסט האחרון הודיע משרד האוצר על שנת בצורת באזור הנגב (מה שיוביל לכך שמאגר המים הטבעיים באזור זה יהיה בגירעון גדול), בנוסף, הודיעה לאחרונה רשות המים על קיצוץ מכסות המים לחקלאות(מהלך שנעשה ללא קיום משא-ומתן עם החקלאים,וללא מתן פיצוי לחקלאים) .

כלומר, היא תייקר את עלות מי השפד"ן המועברים לאזור הנגב לצורך קיום ענף החקלאות.

זוהי אותה רשות מים שממהרת להכריז כל שנה על בצורת, למרות שיורד גשם חזק ברוב אזורי הארץ וגורם לנזקים כבדים , וכן זוהי אותה רשות מים שאין לה שום תכניות ביצועיות למנוע מצב זה .

בשבועות האחרונים ראינו הפגנות של קבוצות שונות כגון: נשים, נכים, אזרחי ישראל, עובדים סוציאלים, המרגישים נבגדים על-ידי רשויות המדינה,ולכן, הגיע הזמן שגם הציבור החקלאי ייצא להפגין מול רשות המים ומול משרד האוצר שמפקירים את ענף החקלאות כל שנה בקיץ ,וכן לא יזיק אם הם יתמכו במאבקם של קבוצות אחרות, וישאבו מהן עידוד להצדקת דרכם.