כחבר חדש במערכת פרשן, מצאתי סוף-סוף מקום ביטוי מאד סימפטי, אכפתי, עכ"פ מצד עורכיו, ועונה על צרכי לתת דרור לשלח את מחשבותיי, תגובותיי ורעיונותיי. היום לקחתי מספר רגעים ע"מ לקרוא חלק מהמאמרים אשר כתבו עמיתי באתר וע"פ רוב אני נהנה מאוד ושמח להיות חלק מקהילה זו.

באותה הזדמנות הצצתי אל הדפים המדרגים את מספר הצפיות ואת דירוג המאמרים, באופן כללי יש לציין כי תשומת הלב מופנית בצורה גדולה למאמרים על תרבות (מיכל,  elybikoret),חברה ופוליטיקה (יובל בן-יעקב),וטלוויזיה (psychojr). יש גם נטייה לדרג "צהובונים", אך אין כמעט ובאופן די בולט, כניסה ודירוג של מאמרים בענייני אקטואליה.

היום ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, בעוד שבוע ניזכר בנופלים על הגנת המדינה ואת יום העצמאות ה-60 ואל נושאים אלו הייתי מצפה להתייחסות גבוהה ורצינית יותר בימים אלו, אפשר לשים את הצהוב מעט הצידה ולתת לגווניי האפור לבלוט יותר.

איני רואה בכך כל השלכה על עורכי האתר, נהפוך הוא, הברירה החופשית בה נוהגים באתר זה, הוא דוגמא לדמוקרטיה אינטרנטית אשר שמחונים למיניהם רוצים לשים את ידם עליה ואוי לנו אם זה יעבור. הנייר והמסך חייב לסבול הכל ע"מ ולא נידמה אפילו לרגע למדינות חשוכות דיקטטורה, על המשתמשים ועורכי האתרים להחליט איזה טעם וריח הם רוצים.

אך כל זאת, גם בהסתכלות על אתרים אחרים העוסקים בהעברת מידע ונתינת חופש לתגובות (לא אציין שמות מחשש ל..), ההתמקדות היא יותר צהובה מאפורה ואין ספק כי לעיתים, רמת התגובות (טוקבקים) היא פראית גסה ודוחה.

לא אני לא מוכן לוותר על הרמה ולומר כי אנו נמצאים "בלוואנט" וזה "מה-יש". אפשר גם אפשר לגרום לעליית הרמה של כל המערך, וכאן אני כבר לא מסווג את פרשן- אלא את הרמה בארץ בכלל. בידור, ספורט ורכילות, אלו דברים לגיטימיים לחלוטין, אך על האחראים יש להימנע ממשיכת רייטינג ע"י שימוש במכנה המשותף הנמוך ביותר.

60 שנה למדינה כמאה שנה לציונות ולחידוש השפה העברית ויש הזנחה רבתית על רמת הדיבור בכלי התקשורת הגליים והכתובים וכפועל ישיר מכך רמת הדיבור, השיחה והמיקוח בעם ואצל צעירים בפרט.

אני מודה למערכת פרשן על לקיחת הזמן לפני פרסום דעה ועל בחירת תמונות הקולעות יפה למטרה. זו דוגמא מובהקת לאכפתיות ונכונות בונה.