במאמרי זה, איני בא כלל להתייחס לשאלה הפוליטית של הסכסוך בין ישראל לפלסטינים שהתגלע בתקופתנו. גם לא להיכנס לעובי הקורה של סכסוך זה - אלא לדון בשאלה העקרונית: האם הקוראן הקדוש למוסלמים מכיר בזכות בני ישראל על ארץ הקודש? 

התשובה היא: כן!  והראייה לכך נמצאת בסוּרת (פרק) ״השולחן״:

״הֲרי מֹשה  אָמר לעַמּו: הוי עם, זכור חסד האל עליכם שעשה מכּם נביאים ועשה אתכם מלכים ונתן את אשר לא נתן לאחד בעולם.״

״وإذا قال موسى لقومه يا قوم اذكروا نعمة الله عليكم إذ جعل فيكم  انبياء وجعلكم ملوكا  وءاتاكم ما لم يؤت احد من العالمين.״

ובאותה סוּרה בפסוק 20:

״הוי בני עמי, היכנסו לארץ הקדושה אשר כתב אלוהים לכם ובל תהססו ותתחרטו ותהפכו למפסידים.״

״يا قوم ادخلوا الارض المقدسة  التي كتب الله لكم ولا ترتدوا على ادباركم فتنقلبون خاسرين.״

הקוראן אם כן, מודה שהאֵל כָּתַב לבני ישראל בתורה, שהארץ שייכת גם להם. גם בסיפור המרגלים, המקביל לספור המרגלים בספר במדבר פסוקים יג׳- יד׳ ובפרק ״הַפָּרָה״ פָּסוּק 47 בו כתוב: 

״הויְ בּני ישראל, זִכְרו את הטוֹב אשר עשִׂיתי אתכם ואשר העדַפְתִי אתכם על כל העמּים.״

״يا بني اسرائىيل اذكروا  نعمتي التي انعمت عليكم وإني فضلكم على العالمين.״

ובפרק ״אל גָ‘אתִיָה״ פסוק 15:

״והרי נָתַנּוּ לבני ישראל הסֵפר, החוכמה והנבוּאה וְכִלְכַּלְנוּ אותם מן המַטְעַמִּים ונעדיף אותם על כל הבְריות.״

״ولقد اتينا بني اسرائيل الكتاب والحكمة والنبوة ورزقناهم من الطيبات وفضلناهم على العالمين.״

ראוי לציין שבקוראן הקדוש מסופר על עם ישראל עוד מתחילת ההיסטוריה שלו: עבדות מצרים, הפרעונים ותפילת העם להצילם והצלתם בחסדי האל.

עוד מסופר בפרק טה׳ פסוק 13 אודות שליחוּת משה רבנו לפרעה כדי לְשַׁכְנְעוֹ לשחרר את בני ישראל מעבדוּת:

״אנוכי בחרְתִיךָ אז הקשֵׁב לאשר (משה) יְגַלּה לאוזניך.״

״وانا اخترتك فاستمع لما يوحي.״

בפרק ״מִרְיָם״ פסוק 51 ישנו אזכור לנביא משה:

״אדם נֶאמן, שליח ונביא.״

״وأذكر في الكتاب موسى انه كان مخلصا وكان رسولا نبيا.״

ועוד בפרק טה׳ פסוק 46:

״אז בּאנוּ אליו (אל פרעה) בְּאומְרנוּ אנו שליחי האל שֶׁלְּךָ אז שְׁלַח את עמּנו את בני ישראל ובַל תְּעַנּה אותם, הרי באנו בשליחות האל ושלום לָהוֹלך למישרין.״

״فاتيناه فقولا إنا رسولا  ربك فارسل معنا بني اسرائيل ولا تعذبهم قد جأناك باية من ربك والسلم على من اتبع الهدى.״

גם בפרק: ״אל אֶעְרָאף״ פסוק 135 מסופר על סירובו של פרעה לבקשת משה ואהרון:

״אז נָקַמְנוּ מהם והִטּלנוּ אותם בַּים בגלל התְכַּחְשׁוּתם לאוֹתוֹתינוּ והתְעַלְמוּתם.״

״فانتقمنا منهم  فاغرقناهم  في اليم بانهم كذبوا باياتنا وكانوا عنها غافلين.״

הקוראן הקדוש לאסלאם מספר גם על מתּן תורה בהר סיני, סבְלם של בני ישראל במדבר סיני וחסדי האל כפי שמופיע בפֶרֶק ״הַפָּרָה״ פסוק 59:

״וברְצוֹת משה להַשְׁקוֹת את עַמּוֹ אז אמרנו: הַכּה במַטּה שבְיַדְךָ בַסּלע אז נִבְקְעוּ ופרְצוּ ממנו שְׁנֵים עשר מעיָנות אז ידעו הבְריּוֹת מקום שְתִיָּתם, אכְלוּ ושְתוּ בחסדי האל.״

וגם: ״וַנֵצֵל עליהם בְּענן ונּוֹריד להם את המּן ואת השְׂלָו ויאכלו ממטעמינו שהענקנו להם.

״واذا استقى موسى لقومه فقلنا: اضرب بعصاك الحجر فانفجرت اثنا عشر عينا قد علم كل اناس مشربهم  كلوا واشربوا من رزق الله.״

בפרק ״אֶל אִסְרָא״ פסוק 103 נכתב: 

״ונאמר אחרי כן אל בני ישראל גּוּרו בארץ״

״وقلنا من بعده لبني اسرائيل : اسكنوا الارض!״

ועוד, בפרק ״השּולחן״ פסוקים 20-21 כתוב:

״הוי עַמּי היכּנְסו לארץ הקדושה אשר הבטיח אלוהים לכם.״

״يا قوم ادخلوا الارض المقدسة التي كتب الله لكم״

אם כן, הדת המוסלמית הנשענת על הקוראן הקדוש, אינה מכחישָׁה את זְכות ישראל על הארץ המובטחת בתּורה לבני ישראל.

ולסיום - אין יותר טוב מסליחה, הבנה והתפייסות בין העמים והדתות המאמינות באל אחד.