קראתי בעניין את הכתבה ב- ynet, לעומת הרבה כתבות אחרות אשר פורסמו ב-24 שעות של יום השואה, זוהי בוודאי הכתבה המשלימה החשובה ביותר, משלימה אך לא מחליפה, כי אין תחליף והקבלה לרעיון הנאצי לביצוע השואה, אך עצם ישיבתנו יחדיו באותה מדינה, יש דברים עליהם ויתרנו ועשינו טעות גדולה לעשות כך. למרות ו"למדתי" שנתיים ערבית בתיכון, וכך עשה גם בני כמעט שלשים שנה מאוחר יותר, אך אין אנו דוברי ערבית למרות וזו שפה רשמית בישראל. אני סבור כי זה הדבר הראשון אותו יש לפתח: שני עמים= שתי שפות שגורות, כך גם נוכל להבין יותר אחד את השני ולחשוף מרצון את האמת הפנימית של כל צד. במקביל צריך לפתח ספרי לימוד משותפים מבוססים על אמת גם אם היא כואבת.

אני סבור כי שלום עם שכנינו לא יושג אם לא נהיה שלמים עם ה"מיעוטים" אשר בתוכנו, חינוך הילדים זו בטח הדרך הטובה, היעילה והקצרה ביותר על מנת להגיע למטרה אליה אנו חותרים- שלום מבוסס על כנות והבנה ובצידה תלות כלכלית אשר לדעתי ככל והיא תתרחב באזורינו, כך לשלום יהיה יותר סיכוי והצדקה להתקיים. אמרתי תלות ואני מתכוון לדוגמא אותה אנו רואים באירופה של היום, יבשת ספוגת מלחמות, יצירת האיחוד האירופי מבוסס בעיקרו על תלות הדדית בכלכלה תוך יצירת כללים של קונפדרציה העונה לחוקים אוניברסליים והגנה הדרגתית על זכויות עובדים לכל השותפים. זה תהליך אשר לא קורה תוך יום אחד  והוא עדיין בהליכים , אך מתקדמים, אפילו יותר מהצפי של שנות השמונים. שיטה זו אינה חבילת ביטוח בלתי חדירה , אך ככל והאיחוד ממשיך להתקיים כך הסיכוי ללכת אחורה קטן והולך.

כך , על מנת להתחיל תהליך דומה באזורינו, אנו צריכים קודם הסדיר את מתווה החיים בתוכנו, למחוק את האפליה , להילחם בגזענות (ועד כמה היא חריפה אצלנו!) ולהשוות זכויות כלכליים. לגרום לאילו אשר לצערנו אינם יכולים לשרת בצבא למלאת חובות בשירות לאומי . איני תמים ואני בטוח כי יש מתנגדים לדברי מפה ועד הודעה חדשה, אך זה עניין של בחירה, לחיות בשלום או בסכסוך, ע"מ לחיות בשלום צריך לעשות חינוך מחדש של מערכת היחסים בין העמים והעדות ולראות זכות בכך כי אנו חיים במדינה כה רב גונית עם יכולת מערבית באמצע הלוונט. כל אשר מצהיר גבוה על כוונות שלום ולא עושה את הדברים הבסיסיים אשר יכולים לאחד את העמים, חוטא להצהרותיו.