כשאנחנו מסתכלים על החברה שלנו לאחר כשישים שנות קיום האם לזה פיללנו? האם השחיתות המוסרית בחברה היא הנר לרגלנו? האם המנהיגים שלנו ראויים לאמון הרב אותו הם מקבלים?

כשמסתכלים בראי על החברה הישראלית, נגלה לעינינו חברה אלימה ומסוכנת, חברה בה ההון והשלטון הולכים יד ביד, חברה בה ילדים יוצאים עם סכינים לרחובות, חברה אשר מוכנה לקבל אנשי ציבור מושחתים שתרבות המכר היא התרבות  השולטת.

החברה הישראלית חייבת לעשות בדק בית רציני ועמוק ולהחליט לאן פניה מועדות. האם לחברה בריאה ומתקדמת או לאבדון מוחלט. אנו חייבים להחליט על הדרך שבה אנו נתקדם בשישים השנים הקרובות.

חייבת לבוא רפורמה בכל תחומי החיים ובמיוחד בחינוך אותו אנו רואים ככישלון מוחלט, דבר אשר הביא לריקבון ממשי. לצערי אינני רואה תקווה ממשית למדינת ישראל. אנו מחויבים לשנות את ההרגלים האישיים והציבוריים שנרכשו עם השנים. אנו חייבים לשנות את פני החברה אם לא למעננו אזי למען הדורות הבאים.

תמונה: ויקיפדיה