הנתונים מראים שבכל יום נתון מתים בארצות-הברית מאירועי ירי שונים בין 10,000-7,000 איש .

זוהי כנראה הסיבה לכך שעד סוף-השבוע שעבר, העם האמריקני גילו אדישות מוחלטות לגבי הסכנות שמציב וירוס הקורונה.

שני אירועים מרכזיים שבהם היו מעורבים גיבורי תרבות שינו את התמונה.

                פירוט האירועים

1: האירוע הראשון היה וידויו של שחקן הקולנוע טום הנקס שהוא ואשתו השחקנית ריטה ווילסון חלו בנגיף הקורונה במהלך צילומי סרט באוסטרליה.

2: האירוע השני היה ההידבקות של שחקן הכדורסל הצרפתי של קבוצת "יוטה ג'אז" רודי גובר בנגיף הקורונה, כאשר יום לפני כן הוא תואר בסרטון כשהוא עושה צחוק מהמחלה המסוכנת.

                      מאפייני האדישות האמריקנית

בדומה למה שאנו רואים בצרפת, ספרד, ישראל ,גם בארצות-הברית גילו עד לאחרונה אדישות לגבי מחלה שלרוב לא מרגישים את תסמיניה, והיות והמחלה פוגעת בעיקר באנשים מבוגרים שהמערכת החיסונית שלהם חלשה מאוד, הצעירים מרשים לעצמם להמשיך ולחגוג כאילו מדובר ביום חופש (אך הם לא שמים לב שרוב הנשאים הם בחורים צעירים בגילאי 49-30).

                         מאפייני העם האמריקני

ניתן לראות כי העם האמריקני מכיל בתוכו ניגודים מסוימים: הם מהווים שילוב של עצלנות ועבודה קשה, ביטחון עצמי ופחדנות, התנשאות ושאננות.

והיות והם אוהבים מאוד תרבות וספורט אולי צריך לגייס את כוכבי הבמה מצד אחד, וכוכבי ליגת ה-NBA מצד שני כדי שיסבירו לי על חשיבות המחלה (במיוחד היום כשפורסם ששלושה שחקני קבוצת "ברוקלין נטס" חלו במחלה).

כל עוד אין הוכחה לכך שקיימת דרך אחרת לנצח את המחלה צריך להתיישר עם העולם וללכת לבידוד חברתי מקיף.

כך נמנע תחלואה גבוהה בקרב אנשים צעירים ומבוגרים כאחד.