ניתן לראות כי מצב החירום המיוחד שהוכרז במדינה על-ידי הממשלה וועדת החוקה של הכנסת בראש-השנה מתחיל לתת את אותותיו ולראייה שיעור החולים המאומתים באוכלוסיה הכללית ירד לשבעה אחוזים .

אך גם שיעור הבדיקות שנערכו בתקופת החגים ירד אף הוא לפ]חות משלושה אחוזים (לכן אי-אפשר לדעת האם מדובר במגמה עקבית או במשהו חד-פעמי שיחלוף במהרה).

עושה רושם שהמאבק הפעם מתחדד בעיקר בשני סקטורים: מערכת החינוך, והעסקים הקטנים.

                         פירוט לגבי שני הסקטורים

לגבי מערכת החינוך ברור שאי-אפשר לחזור למצב שבו בכיתה אחת יש 40-30 תלמידים ,ולכן צריך לעבור למתווה של קבוצות קבועות שעליהם אחראי צוות הוראה קבוע.

בנוסף, צריך לעבור ללמידה במוסדות שאינם פעלים כיום כגון: מוזיאונים, תאטרונים, לימוד בחיק הטבע ,ולא רק בכיתות המקוריות.

כך יהיה ניתן להחזיר כמה שיותר שכבות גיל בזמן קצר ולא למהר להכריז מראש על "שנה אבודה".

לגבי העסקים הקטנים צריך בשלב ראשון לפתוח את המשרדים הקטנים שבהם עד 10 עובדים וללא קבלת קהל ולהעביר אותם למתכונת שבו פועלות המסעדות כיום (משלוחים וטייק אווי) בשלב מאוחר יותר כשמדדי התחלואה יירדו אז אפשר יהיה לפתוח משרדים אלו גם לפתיחת קהל.

וכן יש לפצות עסקים שנפגעו מהמשבר ולא הצליחו להתאושש ממנו בפרק-זמן קצר.

אני עקרונית מסכים עם העמדה שהציגה ביום ראשון האחרון (20\10\11) מנהלת הרפואה לשירות הציבור שרון אלרועי פרייס לפיה צריך לשחרר את המשק לפי מדדי תחלואה ולא לפי התאריכים המצויים בגב התכנית.

קיימת הסכמה על-כך שבחללים סגורים הסכנה גדולה יותר, אך בהיעדר פרמטרים ברורים קשה לדעת האם חדרי כושר וטיסות המתקיימים בחללים סגורים הם פחות מסוכנים למשל מבריכות ואולמות קולנוע.

הגיע הזמן לנסח את גבולות הגזרה שיאפשרו עטית מסכות בחללים סגורים ולא בחללים פתוחים ,וכן כללים מוסדרים למניעת התקהלויות בעיקר של משפחות ואנשים צעירים.

בצבא לפעמים נכתבת תורת הלחימה לפעמים גם במהלך של קרב הגיע הזמן שמהלכי הטיפול בנגיף הקורונה ייכתבו בימים אלו תוך כדי מתן הקלות על המשק.