מס' צפיות - 60
דירוג ממוצע -
פרשת בראשית/ מאת: אהובה קליין.
ראשית בריאת העולם כיצד?
מאת: אהובה קליין 16/10/20 (10:54)

פרשת בראשית - ראשית בריאת העולם - כיצד?

מאת: אהובה קליין.

פרשת בראשית - מתארת את ראשית בריאת העולם על ידי אלוקים: ספר בראשית נקרא בפי הנביאים: "ספר הישר" – כפי שנאמר במסכת ע"ז [כ"ה, א] על פי שני מקראות: "הלא היא כתובה על ספר הישר" [יהושע י", י"ג] "ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר" [שמואל- ב, א, ח]

על כך אומר רבי יוחנן: כי ספר זה - הוא על האבות: אברהם, יצחק ויעקב שהיו ישרים, כמו שכתוב: "תמות נפשי מות ישרים"

נאמר: "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.  וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם.  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר.." [בראשית א, א-ד]

השאלות הן:

א] מדוע התורה פתחה דווקא  בנושא בריאת העולם?

ב] מה המשמעות: "וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְרוּחַ אֱלֹהִים...."?

תשובות

בריאת העולם.

רש"י  מסביר את  המילה "בראשית" בטעמים הבאים:

א] מילה זו אינה באה לפרט מה נברא  בראשונה ומה נברא אחר כך, אלא מטרתה לספר בשביל מה נברא העולם? ולכך שתי תשובות:

העולם נברא בשביל עם ישראל, שנאמר: "קודש ישראל לה' ראשית תבואתה" [ירמיהו ב, ג]

וגם נברא למטרת קיום התורה, כפי שנאמר: "ראשית דרכו" [משלי ח, כ"ב]  לפיכך  השמים והארץ נבראו למען ישראל שיקיימו את התורה.

ב] עיקר תיאור הבריאה הוא:  לספר על בריאת האור שהיה קיים כבר ביום הראשון.

ג] רש"י מתרץ מדוע התורה פתחה בסיפור הבריאה ולא פתחה במצווה הראשונה שעלייה נצטוו עם ישראל: "החודש הזה לכם" ? שאם יבואו אומות העולם ויגידו: כי הארץ  מיועדת להם, ויתלוננו כי   עם ישראל כבש זאת מידיהם.

תשובת העם תהיה: כי הקב"ה ברא את העולם וההחלטה בידו למי  להעניק את הארץ הזאת.

רשי מבסס את תשובתו על הפסוק בתהלים: "כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים" [תהלים   קי"א, ה.]

הגר"א - [הגאון רבנו אליהו מווילנא] מסביר: על פי ספר הקבלה כל המצוות רמוזות  בפרשת בראשית, דוגמת-מצוות פדיון הבן :"בראשית"- ראשי תיבות = בן ראשון אחר שלושים יום תפדה"

רעיון נפלא נוסף:

"בראשית" מפורש בזוהר הקדוש: "ברא - שית" הכוונה לאבן השתייה שנבראה משש קצוות - כי העולם נברא מהצדדים וכל הקצוות פונים לאמצעיתו - והעולם נברא בשש אותיות: א, ב, ג, ד, ה, ו. כמרומז במילה: "ברא- שית"

 כאשר מתבוננים בסיומת של כל  אות הכתובה  במלואה, מתגלה דבר נפלא:

 האות- אלף בכתיב מלא- מסתיימת באות : פ. [אלף]

 וזה נופל על אמצעיתה של אבן השתיה, האות ב' מסתיימת באות: ת' שהיא על אמצעיתה של האבן  השתייה.

 האות גימל- מה יפול בסופה?- האות: ל'- על האבן האמצעית והאות ד' במלוא אותיותיה- מסתיימת באות: ת ובסוף האות ה'- תיפול האות י' ["בשם רבינו האות ה'- במלואה נכתבה "הא" ואילו כאן הובא משמו: "הי" מהאות וו- הנאמרת בכל אותיותיה תיפול האות הסופית:ו' על אמצעיתה של האבן.

 עתה נצרף את כך האותיות האלה- נגלה שמסך כל האותיות הנ"ל שמהם נברא העולם- נופלת על אבן השתייה –זו המילה: "תלפיות" . זה מה שנאמר בשיר  השירים[ ד' 'ד]:

"כְּמִגְדַּ֤ל דָּוִיד֙ צַוָּארֵ֔ךְ בָּנ֖וּי לְתַלְפִּיּ֑וֹת"

עוד מסר נהדר: כעס כולל שלוש מידות רעות: כעס, עצב, שנאה – היפוכו -

רצון, אהבה, שמחה . יש שלוש מידות טובות שהם היפוך מן הכעס - והם: בטחון, יראה, תוחלת. –זהו שנאמר: "בראשית" רא"ש, בי"ת [ר"ת של ששת המידות הטובות הנ"ל]

 

רבינו בחיי מתייחס למילה: "ברא" ואומר כי העולם נברא יש מאין ומביא את פירושו של ר' נחמיה ולפיו: כבר ביום הראשון ברא ה' את כל העולם ולמה הדבר דומה? לאדם שזרע  שש שעורים בבת אחת ואחר כך   זה יצא ביום הראשון  וזה יצא ביום השני וכן הלאה במשך שישה ימים.

לפי זה מכל החומר שנברא ביום הראשון - נבראו כל הנבראים במשך שישה ימים. כלומר : הכול יצא מהכוח אל הפועל.

"וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ"

רש"י מסביר: "תֹהוּ"- לשון שממה - זו שממה שאדם תוהה ומשתומם - כל מי שמתבונן נדהם ומשתומם על עוצם  ה"בֹהוּ" שבה - כלומר- הריקנות שבה.

נאמר בהמשך: " וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם" [בראשית  א, ב]  על פני המים שעל הארץ הם נקראים כאן: תהום ועליהם היה חושך.

"וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם"  - כיסא הכבוד היה  כביכול עומד באוויר ומרחף על פני המים שמלאו את כל היקום. ולמה נקרא: רוח אלוקים? מפני שהיה מרחף באוויר ברוח פיו של ה' ובמאמרו - בדומה ליונה המרחפת על הקן.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש]  מבאר:  הארץ היום כפי שהיא עומדת בפנינו  על שלל בריותיה השונות וכל הפרטים הייחודים - בעבר  הייתה: "תוהו  ובוהו", המילה: "תוהו"- "תהה": היא: הרושם הנעשה לאדם ממצב שאיננו ברור ואינו רצוי, לא מצב כפי שהוא באמת ,אלא כפי שהוא מצטייר על פי תפיסתנו זהו מצב של ערבוביה מוחלטת שאין אנו מסוגלים בייחודם של דברים.

ואילו "בהו"- מציין מצב של ערבוביה - בלתי נתפס בעיני עצמו הכולל מלא סתירות ומאבקים.

לכן "תוהו ובוהו" הוא מצב מעורפל ומעורבב, לא בהיר ולא מובחן. הוא בעצם ההפך הגמור של השם "ארץ" המייצגת כעת את המצב הנוכחי של הארץ: לכן הארץ שמוציאה עכשיו יצורים רבים למיניהם - כל סוג שונה ממשנהו, הייתה  קודם - גוש חומר מעורפל ומעורב שאינו מובחן.

"תְהוֹם"- הכוונה לשאגת הים וזעם גליו ,הארץ כללה מוצקים ונוזלים בערבוביה ומעל כל זה פרוש החושך ,והאור עדיין לא היה קיים כדי שיעורר את הנבטים באדמה.- לחיים. "

"וְרוּחַ אֱלֹהִים"- הכוונה לרוח פיו של אלוקים שהיום היא שזורה בכל החומר הארצי ומוציאה ממנו חיים- הייתה אז מרחפת על פני המים ולא בתוך המים.,

בספר האגדה  מתואר:

"וממעל הרקיע, העשוי אבן יקרה ומרגליות המאירות כשמש בצהרים, תלוי באוויר כיסא הכבוד, וה' יושב על כיסאו הרם והנישא ועטרה  נתונה בראשו וכתר שם  ה'  על מצחו, צדק ומשפט מכון כיסאו, חיים מימינו, מוות משמאלו, ושרביט אש בידו, והדום רגליו אש וברד, ומתחת לכיסא כאבן ספיר, ואש גדולה מתלקחת מסביב לו ושבעת ענני  אש וברק סובבים אותו, ומקול זעקת גלגלי המרכבה, יוצאים ברקים ורעמים,  ונראים ונשמעים מקצה העולם ועד קצהו וארבע מחנות מלאכים עומדים ומהללים את שם ה'..... וקראו זה אל זה ואמרו: קדוש, קדוש ה' צבאות- מלוא כל הארץ כבודו, וכל החיות והמלאכים והשרפים והכרובים האוחזים את רגלי כיסא הכבוד - אינם יודעים את מקום כבוד ה' ובשומעם את דברי השרפים וענו ואמרו: "ברוך כבוד ה' ממקומו"

והמים גברו מאד ויבואו עד כיסא כבוד ה', ותרחף על פניהם רוח אלוקים......."

לסיכום, לאור האמור לעיל:  הבריאה נוצרה על ידי אלוקים - יש מאין - על פי דיבורו של הקב"ה – ויש במעשה הבריאה – אוצרות גנוזים השמורים לבורא עולם בלבד- ואין  בשר ודם  יכול להיכנס לעומקם של דברים, אלא, עליו לדעת: כי אין עוד מלבדו! אלוקים לא רק ברא את העולם , אלא שולט עליו במלוא עוזו ועל פיו יישק דבר-בכל עת.

יפים הם דברי המשנה:

"בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת? אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת": [מסכת אבות, ה, א]

הכותבת היא אהובה קליין-אומנית-מציירת ציורי תנ"ך-מדרשי תמונה על פסוקים במקרא. עוסקת בכתיבה מקראית,שירה ופרוזה,מציירת תפאורות ומאיירת ספרים. מורה. בעלת הבלוג: בראי התנ"ך.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר