לפני בערך שלושים וחמש שנה  כתב אהוד מנור את השיר "ילדותי השנייה" ואכן ניתן לראות כי תלמידי הכיתות הנמוכות (א'-ד') חוו פתיחת שנת לימודים נוספת בתקווה שזאת לא הפעם האחרונה שזה קורה.

משרדי הבריאות והחינוך בנו מתווה חדש שייבחן במשך שבועיים ולאחר מכן יקבע מתווה הקבע.

בחלקה הבא אפרט את התכנית הזמנית.

                   פירוט התכנית הזמנית

1: התלמידים ילמדי במשך ארבעה ימים בשבוע בקבוצות קבועות של עד 20 תלמידים בכיתה.

2: התלמידים יאכלו ארוחת עשר בחצר.

3: הם ייאלצו להקפעד על היגיינה וריחוק חברתי.

4: התלמידים והמורים יעטו מסיכות במהלך כל יום הלימוד.

5: מורה יוכל ללמד עד שלוש קבוצות של תלמידים (חוץ מהמורים להתעמלות שהוחרגו ממתווה זה).

כזכור, תלמידי כיתות א'-ד' למדו השנה פחות מחודש ימים ,וכן הם חולקו מראש לקבוצות עבודה קטנות וקבועות בתקופה בה שהו בבית בלמידה מרחוק.

אם מסתכלים על המבנה רואים שאת הבעיות של התלמידים היא עטיית המסכה לאורך כל ימי הלימוד.

                     הבעיה שבעטיית המסכה

ניתן לראות כי רוב המסכות גדולות על פני הילדים (מה שמוביל לכך שהם לא מקבלים כל הזמן אוויר צח ונקי ,מה שעלול להוביל לתחושת חנק).

עצם העובדה שהילד לא רואה את פני חבריו לכיתה מצד אחד, ואת פני המורה מצד שני כמו שהוא רגיל לראות במהלך שנת לימודים רגילה יכול לגרום לו לקשיים חברתיים ונפשיים.

נשאלת השאלה: איך פותרים בעיות אלו?

                       הפתרון לבעיות אלו

1: המורים צריכים להשתמש במסכות שקף מיוחדות כדי לסייע לילדים להבין ולזהות את המסרים והרגשות המועברים אליהם.

2: ההורים צריכים להסביר לתלמידים על תפקידה של המסכה במלחמה כנגד נגיף הקורונה.

3: אפשר בימים הראשונים לערוך משחקי היכרויות הכוללים זיהוי קולי של שאר התלמידים בכיתה.

4: ההורים צריכים להסביר לילדים שכאשר יש להם שאלות בנוגע לתחום הלימוד עליהם לפנות למורים ,וכן רצוי שכל ילד יגיד את שמו כאשר הוא שואלה או לחילופין עונה על שאלה ששואלת המורה (זה יעזור ליתר תלמידי הכיתה להבין מי אומר מה).

מדובר בתקופה לא קלה לאף אחד מהקבוצות המעורבות אך אם יוגדרו מראש הגבולות וכולם ידעו מה מותר ומה אסור יהיה קל לכולם לעבור את תקופת הלימודים בתקווה שהיא לא תפסק בעוד חודש ומשהו בשל החורף המתקרב.