סערה, אולי אפילו סופה מתחוללת לה השבוע בעולם הבלוגספירה. הבלוג "עומדים בשער" שרק כתבתי עליו בפרשן בשבוע שעבר, קיבל תביעת ענק (2 מליון ש"ח) מהנהלת אתר one ומאופירה אסייג העורכת הראשית של האתר והייתי רוצה להביע את דעתי על העניין בכמה מילים.

ראשית, מדובר כאן במלחמה אמיתית וראשונה מסוגה בין עולם הבלוגים וביקורות הנכתבות ע"י גולשים פרטיים (כמו האתר שבו אני כותב ברגעים אלה) לבין גוף תקשורתי גדול ורווי בכסף ובכח ומשפטי. הפסיקה שתצא מהמשפט הזה תהווה תקדים למקרים דומים שייקרו בעתיד. אבל אולי בעצם לא, מדוע?

מי שמכיר את הבלוג הזה מיום פתיחתו יודע כי נאמרו בו מילים קשות מאוד על התנהלותם של אתרי ועיתוני הספורט בארץ. כל הכותבים לדורותיו של הבלוג (rosk, ייגר והאחרון שבהם -תמיס) עשו עבודה מדוקדקת ויסודית שגורמת להשתאות ולהערכה עצומה. מדי יום אספו ומצאו אותם כותבים עשרות טעויות, דיווחים כוזבים, ניגודי אינטרסים וכו' שגילו תקשורת מניפולטיבית ומושחתת הראויה לכל ביקורת אפשרית. אך הבעיה טמונה במקום אחר (אני בטוח שכאן כבר יהיו חבר'ה שלא יסכימו איתי).

כנראה שבלהט העניינים נוצר כדור שלג והמלחמה שהתחוללה במיוחד עם אתר one ירדה לטעמי לפסים אישיים ולמלחמות אגו - הייתי אומר אפילו ילדותיות משהו. כותבי הבלוג בחרו לבקר את אופירה אסייג בצורה אישית מדי שכבר לא נגעה לענייני הספורט בכלל. בכינוי כמו "אופירע" למשל, יש טעם נפגם וצורם שלא מוסיף כבוד לאף אחד. תוסיפו לזה את הטוקבקים המתלהמים (מפאת הכבוד, לא אציין דוגמאות, תוכלו למצוא אותם בבלוג) בהם תוכלו למצוא קללות, גסויות וירידה לפסים אישיים ביותר, שאף אחד בעולם לא היה רוצה לקרוא עליו או על מישהו היקר לליבו.

אני לא משפטן, אבל לו הייתי שופט, הייתי נותן תשומת לב לדברים האלו. כולנו יודעים מה עשתה כבר הסתה אחת ומה הייתה התוצאה וראוי למנוע כאלו בעתיד.

שלא תבינו אותי לא נכון (וזה חשוב ביותר) אני בעד הבלוג הזה בפרט, ומאוד בעד ביקורת גולשים בכלל. הממצאים שהתגלו ב"עומדים בשער" גילו רק טפח קטן מהתקשורת האינטרסנטית והמניפולטיבית שקיימת בספורט ואני משוכנע שגם בשאר התחומים.

אתר one מזמן חצה מזמן את הגבולות של עיתונות אמיתית והכניס מושגים שעד קיומו לא היו קיימים. תרבות ה"פרסום הראשון", שילוב תמונות דוגמניות, רכילות שמקבלת דגש וחובת פרסום כתבות בצורה כה תכופה שרואים מדי יום ב-one, יצרה רדידות של התוכן וזילות הספורט בישראל וחבל שכך.

ועדיין לא דיברתי על הידיעה הנוספת שהתגלתה, כי מאחורי הכינוי ייגרמאסטר עמד עיתונאי מעריב - שלמה מן, שבזמן כתיבתו בבלוג היה עיתונאי פעיל במעריב (השבוע הוא פוטר). דבר זה אינו מוסיף טעם טוב לסיפור והרבה מקוראי הבלוג מרגישים ובצדק, מרומים. 

לסיכומו של עניין, צריך ואפילו חובה שתהיה ביקורת חופשית לכל אחד להביע את דעתו בצורה חופשית וליברלית. גם לתקשורת המכונה "כלב השמירה של המדינה" ראוי שיהיה שומר המבקר אותה, אך צריך שיהיו גם כללי משחק ברורים שיכתיבו את היסודות לביקורת לגיטימית שאינה פוגעת ומפירה כללי יסוד ברורים.

נצטרך כולנו להמתין ולראות כיצד מערכת המשפט תתמודד עם כל העניין הזה ואיזה מסקנה נוכל כולנו להסיק מכך.