אנו מצויים בימי ספירת העומר. ימים בהם נוהגים מנהגי אבלות על מותם של תלמידי רבי עקיבא שמתו באותם הימים ממגיפה שבאה עליהם כי לא נהגו כבוד זה בזה. אפשר רק להניח ששפתם זה לזה היתה קשה. הלשון והפה הוציאו מילים שכאלה שהאוזניים לא יכלו לשמוע. 

פרשות השבוע שלנו, "תזריע" ו"מצורע", העוסקות כמעט במלואן במחלת הצרעת, ועליה נאמר: "זאת תהיה תורת המצורע - תורת המוציא שם רע".

למעשה יש קשר ישיר בין מי שהוציא שם רע לאותם סוגי הטומאות הכתובות בפרשות שלנו.

הטומאות המפורטות בפרשה הן כאלה היוצאות מגוף האדם כלפי חוץ. הטומאה מתגלה על הדברים החיצוניים: העור, הבגד, הכלי ואפילו הבית, וכל עוד המחלה נמצאת בתוך הגוף היא נראית ויוצאת כלפי חוץ.

כאשר הטומאה יוצאת מהאדם החוצה בצורת הנגעים האלה מתחיל האדם את הדרך לתיקון מקלקול פנימי הוא עובר לתהליך ריפוי חיצוני. 

גם כח הדיבור שיש לאדם משפיע על חייו. כל עוד הדיבור טהור וחיובי הוא נמצא בקשר טוב עם סביבתו, איזה שלא תהיה.

אך ברגע שיוציא האדם שם רע מפיו וירבה בלשון הרע ושליליות זה יתבטא מיד ואף יגרום לו לריחוק מהסביבה בין אם ירגיש בכך ובין אם לא. 

אנחנו בימים שהם בין שואה וזיכרון לתקומה. אלה ימים לאומיים עוצמתיים ביותר. זה זמן של חיבוק וחיבור גדולים בין כל חלקי החברה הישראלית על גווניה. 

עלינו להעצים את הדבקות הזאת של הימים האלה אל כל השנה כולה. עלינו לדבוק אחד בשני לאו דווקא בגלל אירועי זיכרון כאלה או אחרים אלא לפעול ולחיות כך תמיד, והדבר הראשון שיכול להשפיע ולעזור על כך הוא פינו ולשוננו ובעיקר מה שהם מוציאים. 

כל עוד לא ייצא מפינו שם רע אלא שם טוב נדע להתגבר על רבות מהמחלוקות בינינו ולהרגיש מאוחדים ומחוברים לאורך זמן.

חג עצמאות שמח

שבת שלום ומבורך!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם.

לרפואת דב בן לובה.

ימי ספירת העומר, תלמידי רבי עקיבא, תורת המצורע,תורת המוציא שם רע, טהור וחיובי, מאוחדים ,מחוברים,