בשבת שעברה, בפרשת "קדושים" דיברנו על כך שהקדושה בחיי האדם באה לידי ביטוי בחיי המעשה שלו, בחיי היום יום הרגילים. על ידי המצוות הרגילות שמקיים האדם מידי שעה ומידי יום הוא מביא לידי מעשה את הקדושה בחייו.

בפרשת השבוע שלנו, פרשת "אמור", אנו קוראים שהמטרה של האדם לקדש את ה' בעולם: "ושמרתם את מצוותי ועשיתם אותם אני ה', ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם, המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים אני ה'". '

בפסוקים האלה מצווים בני ישראל לשמור ולקיים את מצוות ה ולא לעבור עליהם מתוך זלזול, שעצם הזלזול הזה הוא חילול ה' ממש, ולהבדיל קיום המצוות הוא קידוש ה' בעולם. 

בקריאת הפסוקים האלה עולה השאלה למה טרחה התורה להדגיש את שני הדברים, שגם נוודא שלא יהיה חילול ה' ומתוך כך יהיה קידוש ה', הרי זה ברור שזה יקרה אם נקפיד לא לחלל את שם ה'?

רש"י בפירושו לפסוק עונה לנו על כך: "... מה תלמוד לומר ונקדשתי? מסור עצמך וקדש שמי. יכול ביחיד - תלמוד לומר בתוך בני ישראל, וכשהוא מוסר עצמו, ימסור על מנת למות, שכל המוסר עצמו על מנת הנס אין עושים לו נס..." - שאדם מוסר את עצמו למעלה למען קידוש ה' ראוי שיעשה זאת לא מתוך כך שסומך שבסוף יהיה לו נס והוא לא ימות, שמי שסומך על הנס לא יזכה לנס הזה, מפני שנס כזה עשוי להגיע כשכר על כך שבחר בדעת גמורה למות על קידוש ה', ומביא רש"י כדוגמא לכך את חנניה מישאל ועזריה שהשליכו עצמם לכבשן האש ולא השתחוו לצלם ולא מסרו עצמן על מנת שיקרה להם נס. 

רק לפני כשבועיים סיימנו את ימי הזיכרון והתקומה בהם ציינו את כל אותם גיבורי ישראל שמסרו נפשם מבלי לחשוב או לקוות שיבוא פתאום נס להצילם, אלא אף המיתו עצמם כדי להגן על המדינה, ועל חבריהם לנשק. בזכותם אנו כאן כיום. אלה גיבורים שקיימים בתוכנו ומתוכנו במשך כל הדורות וראוי לנו ללמוד מהם על מסירות הנפש שלהם ובכך קידשו שם שמים. 

שבת שלום ומבורך!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם.

לרפואת דב בן לובה.

בני ישראל, לשמור,לקיים,מצוות ה', חנניה, מישאל,עזריה, כבשן האש, קידשו שם שמים, מסירות נפש,