ביום שני האחרון צוין יום ירושלים אבל במקביל התקיימה במשך יממה אחת שביתת אזהרה של רופאים.

הסיבה לשביתה נעוצה בכך שהרופאים מעוניינים להשאיר על כנם את שש מאות התקנים שנתנו להם על ידי המדינה בתקופת משבר הקורונהבבתי החולים וקופות החולים, ואילו משרד האוצר מעוניין לקצץ להם בתקנים.

בואו נראה מה קרה בעשור האחרון מאז נחתם ההסכם הקיבוצי עם ארגוני המתמחים.

                                מצבם של הרופאים

הרופאים מנהלים את המאבק על שיפור התנאים שלהם בשני מחנות מקבילים: ההסתדרות הרפואית נלחנמת למען שיפור שכרם של הרופאים והשארת התקנים שניתנו להם בתקופת הקורונה, ואילו ארגון "מרשם" בראשות ד"ר ריי ביטון נלחם על קיצור שעות העבודה למתמחים העומד כיון על עשרים ושש שעות.

ההפגנה הפעם הייתה משותפת לשני הארגונים,אך עושה רושם שאין הסכמה רבה ביניהם (וזה עלול להכשיל את המשא-ומתן מול משרד האוצר).

                          עמדת משרד האוצר

גם בתוך משרד האוצר אין עמדה אחת מגובשת לגבי הצורך בקיצוץ התקנים של הרופאים.

שר האוצר ישראל כ"ץ טוען שבשל העובדה שאין כרגע תקציב מדינה, וקופסאות הקורונה שהוזרמו למען מטרות שונות שנכפו עקב משבר הקורונה הלכו ונגמרו.

כמוכן, צריך להעביר כסף למטרות שונות ומגוונות ולכן צריך לקצץ בתקנים.

עמדה זו מתואמת עם ראש אגף השכר באוצר בעוד אגף התקציבים רוצה לנגד עיניו מערכת שלמה שצריכה לתפקד גם בשגרת החירום.

                              חתימה על ההסכם הבא

עושה רושם שהפעם מדובר על הקצאת צוותים רפואיים ולא על תוספות שכר לרופאים ולאחיות.

אמנם הסכם השכר האחרון שנחתם בשנת 2001 שיפר משמעותית את שכר הרופאים והאחיות, אך נראה שעדיין חסר להם תקנים שמוביל לתופעות הרסניות כגון: עמידה על הרגליים במשך שעות רבות, אלימות מצד המטופלים ומשפחותיהם, עומס משימות מנהלתיות ,וכמובן קיצור שעות העבודה של המתמחים הצעירים העומד על עשרים ושש שעות רצופות.

תקופת הקורונה למדה אותנו שצריך להשקיע במערכת הבריאות המצויינת שלנו, ולא להתייחס אליה כאל מובנת מעליה