עד לפני מספר שנים לא ידעתי בכלל על קיומו של המושג הזה "נכבה", ואי אפשר להאשים אותי כחסר השכלה כללית רחבה (כך לפחות אני מחשיב את עצמי), בטח בכל הקשור לענייני אקטואליה, היסטוריה וגיאוגרפיה לפחות.

בשנים האחרונות הולך וצובר תאוצה ענין ה"נכבה" שמי שלא יודע הוא יום אבל, אסון ברמה לאומית, חורבן, כל מה שהוא לא תקומה, לידה, הקמה, עצמאות, ובית לאומי.

אנחנו חיים במדינת ישראל שחוגגת את יום העצמאות שלה בה` באייר משנת תש"ח , התאריך הלועזי שהיה ה14 במאי 1948 שבאותו יום הפך להיות יום הנכבה של הערבים שחיים בתוך מדינת ישראל, שבשנים האחרונות הופך להיות יום משמעותי בדברי ימי ערביי ישראל, ומתחילים לציין אותו כיום האסון שלהם.

אגודת הסטודנטים הערבים בישראל אף דורשת ממוסדות ההשכלה בישראל להכריז ביום זה על חופשה לטובת ציון יום זה ולכבד את אסונם של ערביי ישראל והפלשתינאים. בכל מקרה הם נעדרים ביום זה מלימודיהם ומקדישים אותו בעצרות, תהלוכות, הרצאות  ושאר ירקות, כאשר הדגל בו הם מנופפים הוא דגל פלשתין.

אז מה יש לנו כאן? אזרחים מחד שחוגגים את יום העצמאות שלהם, יום אחרי שביכו את חלליהם במלחמות ישראל שמתרחשות עלינו לפחות פעם בעשור מאז קום המדינה, וכשבוע אחרי ציון יום השואה בו נטבחו 6 מליון מבני עמינו בכבשנים באירופה. מאידך אזרחים של אותה מדינה, בעלי תעודת זהות ודרכונים זהים, בעלי זכויות שווים לראשונים (ואך בעלי זכויות יתר כגון פטור משירות צבאי או לאומי) מציינים את יום העצמאות של מדינתם זו שמספקת להם חינוך, בטחון, חופש, ושאר שירותים כיום אבל וחורבן!!!

למזלנו אין התנגשות בימים אלה, היות ואנו חוגגים ע"פ הלוח העברי ואילו הם מציינים את היום הזה ע"פ הלוח הלועזי (הגרגוריאני) ויוצא שרק פעם במספר שנים הם חלים באותו היום.

תראו לי עוד מדינה שדבר כזה יכול לקרות בשטחה? לצערי שרת החינוך ה"נאורה" שלנו יולי תמיר עוד מעיזה לדרוש מבתי הספר להכניס לתוכנית הלימודים את נושא הנכבה, לא משנה שכאשר ילדינו ילמדו את העובדות ההיסטוריות של תוכנית החלוקה (שע"פ פרסומים חדשים מתברר שהבריטים הסכימו לה אחרי שהיו בטוחים שצבאות ערב ינצחו במלחמת העצמאות ובכך יתמוסס הרעיון הציוני), למזלנו זה לא קרה כי אז סביר להניח שלא הייתי יכול לכתוב כאן כל שכן לפרסם משהו בקשר לציונות ותקומת ישראל.

יולי תמיר - הכניסה את נושא ה"נכבה" לתוכנית הלימודים

בתוכנית החלוקה מי שלא קיבל אותה היו ערביי ישראל ולמחרת סיום המנדט הבריטי פלשו לישראל צבאות מצרים, סוריה, ירדן, ועירק יחד עם ערביי ישראל וניסו להשמיד אותנו.

סביר להניח שאת זה לא ילמדו ילדים ערבים בבית ספרם, אלא רק את העובדה שבבתים מסויימים וישובים יהודים מסויימים יושבים על חורבות כפר ערבי שיושביו נמלטו בפרוץ מלחמת העצמאות, וכך נוצג כגזלנים וכקלגסים ומגרשים ואילו הם המגורשים, המקופחים וכן הלאה, בדיוק כפי שצויין היום בתהלוכה לעבר המושב ציפורי, הסמוכה לנצרת שבתחומה ישב לפני קום המדינה הישוב הבדואי צפוריה שהתיישב שם עם השתלטות העותמנים בארץ ישראל שכבשהו מהצלבנים שבנו שם כנסיה מפוארת שנחשב היום כגן לאומי, שנכבש ע"י הצלבנים בכיבוש הארץ. במקור ציפורי היה ישוב יהודי עוד בימי בית שני והורדוס אף הכריז עלי כבירת המחוז וישבו בה רבנים גדולים כגון רבי יהודה הנשיא ורבן שמעון בן גמליאל ועוד.

סביר להניח שגם עובדות אלו לא יילמדו בבתי ספר ערבים ורק יוזכר שציפורי של היום יושבת על צפורייה. הבאתי את סיפורה של ציפורי כמשל כי ישובים רבים בישראל יושבים על כפרים ערבים שננטשו וגם עליהם מבכים ערביי ישראל ורוצים לשוב לבתיהם שננטשו כחלק מזכות השיבה הקדושה. מדינה שמוכנה להכיר במיעוט שלא מוכן לקבל את עצם קיומה שלא לדבר על חוקיה ואף מוכנה לקדש את "סבלו" וגחמותיו כנראה לא תאריך ימים.

(בתמונה הראשית: שרידים מהכפר ליפתא שבפאתי ירושלים. צילום: מיכאל יעקובסון, ויקפדיה העברית)