בסדרות קומיות תמיד מציינים את גיל-30 הנורא כגיל שבו אתה הופך מילד לאדם מבוגר, אך גם לגיל 40 יש משמעות.

זהו גיל שבו אתה צריך לבחור את הדברים שמתאימים לך ולהבין שמה שיכולת לעשות בגיל -20 אתה לא יכול לעשות עכשיו.

צריך להפעיל את המוח, לעשות כושר , להתעניין בדברים ולא לחשוב כמו השוטר רוג'ר מורטאו מסדרת סרטי "נשק קטלני" "שאני יותר מדי זקן מכדי לעשות דברים מסוימים".

בדומה למה שאמר הזמר והיוצר דני סנדרסון ליואב קוטנר בתכנית "דרך המוזיקה" גם אני חש התפתחות מאוחרת.

כלומר, אני מרגיש שעוד לא הגשמתי את כל חלומותיי ויש עוד מספר דברים שצריך לעשות בטרם אוכל לשבת בסוכת השלום.

זו יכולה להיות התקופה היפה בחיי כפי ששר פעם פרנק סינטרה אם אדע איך לעצב אותה מצד אחד, ואם תשמר לי הבמה להפגין את כישוריי.

הפסיכולוגיה מפרידה בין גיל מנטלי לגיל כרונולוגי: כלומר בין הגיל שלך לבין איך שאתה מרגיש.

אני מרגיש צעיר ורענן ומאמין שלכל דבר צריך להיות סוף.

לכן אני מתנגד לכול הרעיונות של המדענים שצריך להאריך את החיים, אלא פשוט רצוי לעכב את הזקנה של הגוף שמתחילה בגיל מוקדם למרות שתוחלת החיים גדלה בשנים האחרונות.

למרות שחיי אינם ורודים כרגע, אני מאמין שבעתיד הקרוב אצליח לממש את עצמי ואולי גם לעזור לאנשים להבין דברים על עצמם ועל העולם בו הם חיים.

כדי לעשות את כל מה שציינתי צריך רק דבר אחד קטן: לאהוב את החיים ולא להביט אחורה בזעם ותסכול.