מאת: havlaz

ynet העלו במסגרת חגיגות ה-60 ערוץ נוסטלגיה שנראה מהצצה קלה, די מעניין. הערוץ הנוסטלגי מצטרף לשירות אחר שעלה גם הוא בשבוע שעבר - שערי "ידיעות אחרונות" מאז 1939. ללא ספק מאגר היסטורי יקר ערך. רק מה, אחרי שבחרתם בתאריך ומצאתם את השער המבוקש, תצטרכו להיפרד מעשרה שקלים כדי להגדיל ולצפות בשער עצמו.
 
נשאלת השאלה, כמה רווח יכניס השירות הזה שבגינו בחרו קברניטי המערכת לגבות תשלום. מדוע לא לשחרר את שערי העיתונים בחינם? הרי לא מדובר בתוכן עצמו של העיתון. עשרה שקלים לעמוד ראשי? העיתון עצמו עולה פחות!.

בעיתון "ערב ערב" העלנו לפני ארבע שנים שירות דומה ובסיסי יותר, שהכיל את השערים מ-10 השנים האחרונות (מה שכבר היה במדיה דיגיטאלית) לצד כמה עמודי שער היסטוריים. אני גאה במנכ"לי העיתון לדורותיהם שהיו קשובים תמיד לנושא "חופש הידע" ובעזרתם מזה למעלה מ-5 שנים כלל התוכן בעיתון עולה כגרסת טקסט, זאת בנוסף למגמה בשנה האחרונה לעלות את כל העיתון כגרסה וירטואלית (גרסת הטקסט ממשיכה כדי לאפשר חיפוש טקסט, מה שלא קיים בממשק הווירטואלי). הגרסה הוירטואלית מוצעת במהלך השבוע שלאחר פרסום העיתון, בחינם. אני יכול לנדב סטטיסטיקה ולומר שמדובר בחלקים מאוד פופלארים באתר - גם מכניסות ישירות וגם מכניסות דרך מנועי חיפוש. ארכיון, הוא ידע. וידע הוא בעל ערך.

קחו דוגמא. כשיצא ה-iphone לשוק הוא זכה לסיקור רב. העיתונות המודפסות ו"המקצועית", לדוגמא, ידיעות אחרונות, ערכו ביקורות, כתבות והשוואות. קראתי את חלקם אבל מכוון שאני, כמו רבים אחרים, קורא הרבה תוכן מדי יום, כבר שכחתי את רוב מה שנכתב לפני חודשיים. אז רגע לפני שאני נכנס לחנות, אני רוצה להיזכר בכתבות המקצועיות האלה... אבל היכן הם? עמוק במרתפי ידיעות אחרונות. מה יעשה אדם נורמאלי בשנת 2008? יפתח גוגל, יגלגל את מילות החיפוש ויגיע למאמרים ב-ynet, נענע וכו`. וזה נכון לכל נושא אחר.

לתחקירים המפורסמים של ידיעות אחרונות, אם תחפשו בעוד שנה, לא יהיה שום זכר. שמונת העמודים שהוקדשו לנושא במוסף 7 ימים וכל עבודת התחקיר הענפה תלך ביום ראשון, מיד לאחר הסופ"ש לפח (אבל עדיף לפח מחזור, הבנתם?). ומה ידיעות אחרונים מרוויחים מכך? שבחיפוש אחר אולמרט אני אתקל בכתבה פשוטה באתר אינטרנט נידח, שאולי אפילו מתבססת על אותם תחקירים. אך לא את התחקיר שהושקעו בו מאמצים רבים? לא רק שהוא לא נגיש בתשלום, הוא לא נגיש בכלל. אלה אם כן אגש לארכיון העיתון אי שם בתל אביב ואחפש בערימות הנייר (טוב נו, הם עברו לדיגיטל לפני כמה שנים..).
 
וכאן עולה השאלה - היכן שווה יותר להיות כתב? בידיעות אחרונות או נענע? במקום שהכתבות שלך ישכחו חודש לאחר הפרסום או במקום שינציח אותם, לפחות עד לפשיטת הרגל?
 
כמה כוח אדם נדרש כדי לעלות את התוכן כגרסת טקסט פשוטה? ואולי אפילו אין צורך. בשנים האחרונות בארכיון ידיעות אחרונות מנהלים גרסת וירטואלית של העיתון באמצעות המוצר של Olive, כך שבכל מקרה הוא נגיש באתר אינטרנט פנימי לכתבים. אז אף אחד לא מבקש לעלות את העיתון יום למחרת, אבל חודש, חצי שנה, אפילו שנה אחרי למה לא?. מי יוותר על רכישת עיתון כדי לקרוא את הכתבה בעוד שנה? הרי המידע במילא קיים ואחרת הוא לא יהיה זמין, למה לא לגרד כמה שקלים מפרסומות, ולא לאבד אותו כלל?

קשה להרבה ארגונים לקבל את התועלת והעובדה של שחרור תוכן ומידע לרשות הכלל. אחד הנושאים למשל שאנו מנסים לעבוד עליו כיום בעמותת "ויקימדיה ישראל" הוא בדיוק זה, קידום חופש הידע הציבורי. ראיית העולם שלי, כמו של רבים אחרים, היא שלהחזיק את הידע קבור במרתפי ארכיונים לא מועיל לאף אחד. מילא גופים פרטיים, אך למה מידע של גוף ממשלתי לא זמין?

קחו את לשכת העיתונות הממשלתית, שמנציחה מימי הקמת המדינה את כל האירועים ההיסטוריים. התמונות ההיסטוריות האלה, שמורות היכן שהוא על פילמים וכונני הארד-דיסק בירושלים. אז כחלק מחגיגות ה-50 העלו אתר מיוחד עם תמונות נבחרות מהארכיון הנדיר.

אבל כנראה שהפעם הבאה שנזכה לגשת לתמונות ההיסטוריות האלה יהיה אי שם בחגיגות ה-100, ואז יגייסו שוב תקציב של מיליונים והמון כוח אדם שיישב לעלות את הכל בתקופה קצרה במקו לעשות את זה באופן שוטף ולעלות את התמונות לאלבום דיגטאלי באינטרנט? וגם לאחר שיעלו, מדוע הם מוגנות בזכויות יוצרים? מדובר במידע ממשלתי שנוצר בכספי משלם המיסים. בוויקיפדיה העברית נתקלים בבעיית זכויות היוצרים הזאת פעמים רבות.

תמונות של בוש לא חסר באינטרנט, שכן תוצרי לשכת העיתונות הנשיאותית, כמו גם תוצרי נאס"א וכל גוף פדרלי אחר - משוחררות חופשי באינטרנט. מזל שבוש בא לבקר פה לפעמים, כדי שנקבל תמונות חופשיות של אולמרט לערך אודותיו. כי פה שומרים בקנאות על התמונות שלו. בכל זאת, אולמרט.

הכתבה מאת havlaz בהתאם לרשיון Creative Commons