זנות- היא קיום יחסי מין תרומת תשלום. מרבית העובדים במקצוע זה הם נשים. יש המחשיבים את הזנות כמקצוע, והיא אף זכתה לכינוי "המקצוע העתיק בעולם". כבר בימי יוון ורומא, הזנות הייתה מותרת וחופשית. הרומאים פיתחו את הזנות, ואף הפכו אותה לעסק כלכלי.

בישראל, הזנות עצמה, כלומר מתן שירות מין תרומת תשלום, חוקית, אבל השידול לזנות אינו חוקי. בהתאם לכך, אסורה הפעלתם של בתי בושות ומכוני ליווי המספקים שירותי מין בתשלום. סעיף 199 לחוק העונשין מגדיר את עבירת הסרסרות, וקובע עונש מאסר של 5 שנים על "מי שמחייתו, כולה או במקצתה, בדרך קבע או בתקופה כלשהי, על רווחי אדם העוסק בזנות ועל מי שמקבל ביודעין מה שניתן בעד מעשה זנות של אדם או חלק ממה שניתן כאמור." בניגוד לחוק הישראלי, במדינות מערביות שונות כמו גרמניה, הולנד, שוויץ ומדינת נבדה בארה"ב , הזנות ממוסדת ומוכרת כמקצוע לכל דבר ועניין.

ישראל אישרה את ההצבעה באו"ם מה-2 בדצמבר 1949, 'האמנה למיגור הסחר בבני אדם וניצול זנותם של האחרים'. על פי האמנה "הזנות אינה אסורה כי היא נובעת מעסק בין יחידים. האדם הנמצא בזנות הינו בראש ובראשונה אדם הזקוק להגנה מפני ניצולם של אחרים. הכל מבוסס על העיקרון: מאבק נגד הסרסרות, בשילוב עם צעדים למניעה ולשיקום חברתי. חייבים להוביל למיגור הזנות בשם שלמות גוף האדם והסירוב למכור חלקים ממנו למישהו אחר".

העובדות בשטח מגלות שהאנושות בכלל, וישראל בפרט, נכשלה בביצוע משימה חשובה זו. דו"ח שדולת הנשים ונדנברג,1997, מדווח כי "הנשים נאלצות לעבוד בתנאים מחרידים ומעט מאוד מהכסף שהן מרוויחות בעבור מעבידיהן מגיע לידיהן. נשים המתנגדות להסדרים אלו, מוכות ונאנסות עד שהן משתפות פעולה. הנשים מוחזקות בדירות ובמכוני עיסוי, לעיתים קרובות תחת פיקוח מתמיד. לנשים יש מעט מאוד שליטה, אם בכלל, על זמני עבודתן או האופן בו יעבדו. הן מבודדות, מוחזקות בשעבוד חובות, ונאסר עליהן לחדול עד להשלמת החוזה".

פרופ' אלי זומר מספר בהרצאתו כי "חלק מהמאמרים מוסרים כי 68%-80% מהזונות נפלו קורבנות לאונס. ההערכה היא שפרוצה נאנסת 8-10 פעמים בשנה". פיליפ צסלר, ממנהיגות התנועה הפמיניסטית בצפון אמריקה דיווחה באחת מהרצאותיה כי מצאה ש15% מכלל מעשי ההתאבדות בארה"ב שהסתיימו במוות היו של פרוצות, וכי 75% מהפרוצות בצעו לפחות ניסיון אובדני אחד". הועדה לבדיקת בעיית הזנות מדווחת על בריאות לקויה, תת תזונה, הזנחה במצב השיניים ובריאות הפה וכן סיבוכים גניקולוגיים ומחלות מין.

כאשר הנשים עצמן נשאלות על הסיבה שהביא אותן לעולם הזנות, הן בדרך כלל מספרות על מצוקה כלכלית קשה. אך לעתים קרובות, המצוקה מתמידה גם לאחר שנים בעולם הזנות. בין עם הן עובדות עבור סרסור ובין אם הן עצמאיות, נשים אלו חיות לעתים קרובות מהיד על הפה בתחושת חוסר ביטחון מתמיד לגבי המחר. בניגוד למיתוס הנפוץ לפיו הן יכולות לעשות רווחים גדולים בזמן קצר, המציאות היא שונה.

המסקנה המתבקשת ברורה: להעניק הגנה לאדם הנמצא בזנות מפני ניצול של אחרים, לא הצלחנו. הסיבה לכך היא בראש ובראשונה בחירה כושלת של האמצעים והשיטות לכך. האמנה למיגור הסחר בבני אדם מציעה להילחם בתופעה, דרך מאבק נגד הסרסרות והובלה למיגור הזנות. דרך פעילות זו נכשלה במבחן התוצאה. היא האשמה העיקרית לכך, שבמאה ה21, גם במדינות המפותחות ביותר, עדיין קיימת עבדות. היא האשמה לכך שמדינות, אשר ביכולתן לנבא, ברמת דיוק מפליאה, את אחוז התמותה לשנה הבאה, אינה מסוגלת לספק לאוכלוסיה מסוימת הגנה מפני אינוס. היא האשמה לכך, שהתרגלנו לשבת בחוסר מעש למראות קשים של ניצול מיני קבוע המתרחש על מול עיננו.

הזנות הייתה קיימת מאז ומעולם- אנשי מכון התודעה טוענים שהזנות קיימת רק כאשר יש שילוב של חברה פטריארכאלית וחברה מסחרית. לצערנו, או לשמחתנו, זוהי בדיוק החברה בה אנו חיים. להערכת המשטרה, יש בישראל כ3000 נשים שהובאו מחו"ל ונמכרו לסרסורים. על פי עדותיהן, עובדות הנשים 30 יום בחודש ומקבלות לפחות עשרה לקוחות ביום. בלתי אפשרי, ואף טפשי, להילחם בזנות מצד ההיצע. החוק הבסיסי ביותר בכלכלה מספר לנו שכל עוד יש מי המבקש שירותי מין, ימצע מי  שיספק לו שירות זה. בלתי אפשרי להילחם בזנות, אמנם, מאז קבלת האמנה ב1949, כולנו מנסים. 

בזמן האחרון, מוצע בישראל לנקוט במגוון צעדים- משפטיים וחינוכיים- נגד הלקוחות. בין היתר, הוצע להעמיד לדין על אינוס, גבר אשר בחר להתעלם מהסממנים, אם והיו כאלה, לכך שהאישה מוחזקת בבית בושות בניגוד לרצונה. אם כך, מצאנו, אם כי באיחור, את הטעות וכעת מחפשים פיתרון חלופי לבעיה- תיפול בצד הביקוש. לצערי, גם דרך זו עתידה להיכשל. מין- הינו אחד הצרכים הקיומיים של האדם. לבקש מגבר לא לקנות מין, כמוה כמו לבקש לא לאכול במסעדה. דברים אלו מאמתת ג'ניס ריימונד באחד ממאמריה על הסיבות לביקוש לזנות. "קניית שירותי מין בידי גברים היא תוצאה בלתי נשלטת של אינסטינקט מולד. מקצוע הזנות הוא שירות מיני נדרש עבור גברים ללא אישה, אם זמנית ואם בקביעות".

הגיעה העת לנסות את האפשרות ה3 - מיסוד הזנות. ככל הנראה, שככנו שמשמתינו העיקרית היא להגן על העוסקות בזנות מפני ניצול, ולא להעלים את השוק בו הן פועלות. הדרך הטובה ביותר להילחם במנצלים והמשדלים לזנות, היא פתיחת השוק לתחרות חופשית וחוקית. צריך, ואף ניתן, להכריח את הסרסורים לפעול לפי כללי משחק ברורים, כשהאלימות מחוץ לו. עלינו לדאוג לרווחתה של העוסקת בזנות, גם במחיר העתי הכרוך במיסוד הזנות.

מיסוד השוק ופתיחתו לתחרות חופשית תכניס כוחות חדשים למשחק. כל יזם, אשר ברצונו לעסוק בסרסרות יהיה רשאי להיכנס לשוק ולהתחרות בסרסורים הקיימים. היזם, כמו כל אזרח, יוכל להענות מהגנה משטרתית מפני הסרסורים, הרגילים לפעול בסביבה אלימה. בפרק זמן קצר מאוד, סרסורים אשר ירצו לשרוד, יצטרכו להילחם ביזמים לפי כללי המשחק

החדשים. בתחרות חופשית, המלחמה תעבור ממלחמה אלימה אחד בשני למלחמה על הלקוח - הזונה.

סרסור- הוא אדם אשר מנהל את עסקיה של הזונה, ומתפרנס מרווחיה. יתרונותיו של הסדר זה עבור הזונה הם שהסרסור מעניק לה הגנה מפני הלקוחות ומפני סרסורים אחרים. הסרסור מבטיח לזונה שליטה באזור פעילות מסוים. לפי כללי המשחק החדשים, שבהם הזונה יכולה לעבור מסרסור אחד למשנהו, הקשר בין הסרסור לזונה יהפוך בין רגע, ממערכת יחסים נצלנית ממנה לזונה כשה לצאת, למערכת יחסים עסקית המוגנת בחוזה, בו מפורטים תנאי הפעילות המשותפת.

הסדר זה יעביר את הזונה למרכז התמונה. במשחק חדש זה, הזונה תהייה בעלת הכוח העיקרית. הזונות יוכלו להתאגד יחד, להילחם על תנאי עבודתם, על כמות הלקוחות ואף על אחוזים מההכנסות. המשחק, מעצם קיומו, מבטיח לעושקות בזנות הכנסה חודשית קבוע גם לאחר סיום עבודתם- פיצויים על פרישה, ביטוח, דמי אבטלה ופנסיה. החסרון היחיד הנראה לעיין בשלב זה, הוא שתוך זמן קצר נצטרך לכתוב מאמרים להגנת זכויות הסרסורים.