בעקבות הרשומה האחרונה על החיסון נגד סרטן צוואר הרחם התקוממו אחדים מהקוראים וטענו שבמקום לחסן מוטב לחנך את הבנות למיעוט פרטנרים ולשימוש באמצעי מניעה.  

על העניין השני אני ודאי לא חולקת, אם כי לצערי אין לו ממש קשר לעניין החיסון, כי כשמתכוונים להביא לעולם ילדים צריך להסיר את הקונדום, שלא לדבר על כך שרוב הנשים שיש להן פרטנר קבוע, בין אם הן נשואות לו ובין אם לא, מעדיפות להשתמש באמצעי מניעה אחרים, נוחים יותר, מאחר שהן נמצאות במערכת יחסים "בטוחה" מבחינת הסיכון להידבק באיידס, למשל.  

לידיעת המצדדים בקונדומים - גם לאלו יש תופעות לוואי. הידעתם שיש גברים ונשים שאלרגיים ללטקס שממנו עשוי הקונדום? הידעתם שיש כאלה שהקונדום פוגע בהנאתם המינית?  לזוגות מזדמנים או בלתי קבועים בהחלט חשוב להגן על עצמם בסוג של הגנה המונע מחלות, אבל זוגות קבועים מן הסתם יעדיפו שימוש באמצעי מניעה אחרים.    

אבל לא על זה רציתי לדבר. רציתי להתמקד דווקא  בחינוך להימנעות מפעילות מינית או למיעוט פרטנרים.

בארבעים השנה האחרונות השתנה העולם מאוד: כתוצאה מהמצאת הגלולה למניעת הריון התגלתה לעולם העובדה שקודם דאגו כל כך להסתיר, שגם לנשים יש יצר מיני, ושגם הן רוצות. פעם היה מקובל לחשוב (לפחות בקול רם) שנשים עושות לגברים טובה תמורת ביטחון כלכלי, הגנה או סיכוי להריון, ונשים שנהנו ממין או רצו מין נחשבו מופקרות; אבל כיום כבר רובנו מכירים בכך שנשים רוצות מין בשביל הכיף ונהנות ממנו לא פחות מגברים.  

יחד עם החופש לעשות כרצוננו ולהכיר בתשוקותינו ובהנאותינו, במקום להתבייש בקיומן, באה ההכרה בזכותן של נשים לשיוויון, בזכותן לצאת לעבודה ולהרוויח כמו גברים, בזכותן לממש את עצמן ואת הפוטנציאל שלהן. החופש המיני היה הרבה יותר משחרור ממוסרות המוסר: הוא היווה פתח ליציאת נשים מהבית ולשחרור מתלותן בגברים לשם קידומן בחיים, או כל תלות אחרת. נשים חופשיות מפחד מיני, מפחד מהטרדה מינית או מסטיגמות הקשורות למיניותן הן נשים חזקות, בלתי תלויות ועצמאיות, בעוד נשים כבולות מוסרית תמיד יהיו סוג ב`, הן לעולם לא יוכלו להביע את עצמן בחופשיות.    

חינוך בנותינו לשמרנות מינית פירושו החזרת הגלגל לאחור. שטיפת מוח בנוסח "אם תעשי מה שאת רוצה הסיכויים שלך ללקות בסרטן יגדלו, שלא לדבר על אידס ומחלות מין אחרות, ולכן המסקנה היחידה היא שעלייך לצמצם למינימום את פעילותך המינית ולברור היטב את הפרטנר שלך, ולהמתין עד שיעבור את כל הבדיקות שיאשרו שהוא נקי, וגם אז רצוי לקבע את הקשר, למען בטחונך" היא ניסוח אחר ל"מה יגידו השכנים" הקדום, שלמען האמת ההיסטורית אמר בין השיטין "תעשי טובה ואל תעשי לנו בושות, שלא כל העיר תרכל עלייך שאת זונה. מה כל כך קשה להתאפק!".  במילים אחרות - זוהי גישה של "החטא ועונשו", האומרת - נהנית? עכשיו תשלמי את המחיר. הנה, לולא התפרפרת לא היית חולה.    

כבר מזמן סיפרתי כאן שאני חייבת לאמא שלי את שמחת החיים שלי ואת היכולת למצוא אור גם בחושך הכי גדול. אמא שלי, שגדלה והתחנכה בתקופה שמרנית, ושהיא עצמה הייתה רחוקה כרחוק מזרח ממערב מהמושג פמיניזם, ידעה ליהנות מהחיים, חינכה אותי לפתיחות מינית ולימדה אותי שמותר ואף רצוי ליהנות מגופי, במקום לחנך אותי, כמו שהיה נהוג באותם ימים, לחיות בעצירות רגשית וגופנית.  אני מאמינה שכל אישה צריכה לחנך את בנותיה לאהוב את גופן ולהפיק ממנו עונג ולא סבל. אני חושבת שעם חינוך כמו זה שקיבלתי אפשר להפיק הן הכרה בכך שנשיות אינה גבול וסייג אלא מין (תרתי משמע), והן תבונה לברור בני זוג מתאימים.  

לא ייתכן שנשים שנהנות מגופן ייחשבו מופקרות בעוד גברים שנהנים מגופם ייחשבו מוצלחים וסקסיים. עברנו יותר מדיי מכדי לשוב לנקודה ההיא. נחלצנו ממנה במאמצים רבים מדיי. אסור לחזור לשם. אסור שנוותר על החופש שלנו. האיידס, סרטן צוואר הרחם וכל המחלות האחרות אינן עונש משמיים על מופקרות מינית או על נטיות מיניות, אלא מחלות שיש להכיר בקיומן ולהישמר מהן, ושני המינים, גברים ונשים גם יחד, צריכים להתאמץ באותה מידה כדי למנוע את התפשטותן.