לא אסתיר כי אני כותב מילים אלו בעקבות כתבה מעניינת אשר הפיצו ב-ynet:  - כך ישנו הבלוגים את פני הפוליטיקה בישראל- יש צורך גם לראות את הסרטון אשר הכתבה מפנה אליו.

הכתבה אמנם מעלה את הצורך ואת היכולת של כותבי הבלוגרים להשפיע על המתרחש בארץ. זה מביא אותי לומר דברים אשר היו רדומים במוחי האפור ובעצם מתחברים אל האמור בכתבה ואפילו בצורה מעט שונה.

אני "קוטר" החי בעם של קוטרים, זו עובדה. הצורך והאפשרות בכתיבה של בלוגים מצד אחד ודעות באתר כמו פרשן נותנים לי דרך לפרוק את הגיגי, כעסי, תלונותיי ולפעמים אפילו את מחמאותיי, כאשר זה מתאפשר, בצורה שפויה יותר, לדעתי, מאשר בעת ואני מתפרץ מילולית וקולנית על מישהו או משהו. זה כמובן, מבחינתי דרך לנתב את רגשותיי ואיני מתיימר לעשות זאת טוב מאחרים..

אולם בתור קוטר, אני מחפש לעיתים קרובות כיצד אני יכול באמת לתרום בצורה של נאה דורש ונאה מקיים, במסגרת גבולות יכולותיי.  למשל : אני מתחזק קומפוסטר בו אני משליך את כל הזבל היוצא ממטבחי ואת האשפה אני ממיין ומשליך למקומות המתאימים לה. כאשר אני שוטף ירקות וסירים אני אוגר את המים ומשקה עמם את גינתי . אני מתחזק רכב אשר רמת הזיהום שלו נמוכה יחסית והייתי עובר היום לרכב חשמלי אם היו לי אמצעים לכך. וכך הלאה. כל זה חשוב ואני מנסה ללמד, בלשון המעטה את כל אשר מוכן להקשיב לי אך איני חש כי זה מספיק.

ובאשר לנושא הכתבה, בישראל , העם לא אוהב לצאת לרחוב, לא מצביע ברגליים כאשר הוא מקבל יחס לא טוב, לא נאבק על זכויותיו הן בנושא הכלכלי והן בנושאים עקרוניים. אני יודע בדיוק מדוע המצב הוא כך, אולי מתוך פחד היסטורי (או היסטרי) של היהודי הגולה או אולי וזה נראה לי יותר נכון, מתוך התכנסות בתוך האני הקטן שלו והאמרה יהיה בסדר כנראה מגיעה לנו. אם ניקח הרבה מדינות בעולם הסובב אותנו, הראה כי ייקור מחיר הלחם או האורז מוציא לרחובות מיליוני אנשים, במצריים, ירדן ועוד ארצות הרבה יותר נחשלות מישראל.

ובארצות המערב, משביתים את אמצעי התחבורה, הנמלים  וכל מערך אחר על מנת להיאבק ביוקר המחיה, ריבוי מיסים וכו. אבל הם יוצאים לרחובות גם בגין שמירת איכות הסביבה , אי צדק חברתי ופוליטי ורוב הנושאים הציבוריים השנויים במחלוקת ותגיד עלי "רננה" כי אני ניזון מארצות אלו, אבל היא צודקת רק לא בצורה בה היא מבינה זאת.

עתה נשאר לראות איך אפשר להביא ת הציבור הישראלי לראות בעיניים זכוכות את האמת לאשורה וכל אחד לפי הבנתו ונטייתו הפוליטית ולפעול בהתאם ע"מ לשנות את המצב לכיוון הרצוי לו ולפי הצדק הציבורי וחקי המדינה, אשר גם אותם ניתן לשנות לפי צורך.

מאחר ויהיה קשה לשנות העובדה כי את הציבור אי אפשר להוציא מהבית, אז אכן צריך להיכנס אליו , לביתו. וכאן אכן צודק  מר שוקי גלילי, הבלוגים אכן יכולים להשפיע ואני אלך יותר רחוק, פרסום דעה בכל אמצעי תקשורתי ובייחוד העיתונות האינטרנטית כמו גם אתר "פרשן", כן ירבו, הוצאת סקרים ועצומות למען הצדק הציבורי ובכל נושא, בעד ונגד . הבאת ידע בלי אינטרסנטיות בכל נושא חשוב אשר יש לו עניין ציבורי תוך כדי נתינת אפשרות לגולשים לתת את דעתם על כך.

לתת את הדעה אך לשמור על הכללים! לא לתת לתגובות גסות, מסיתות, מעליבות בצורה מכוונת ופוגעות כפי אשר מצפה המגיב כי יתייחסו אליו ברצינות.

כדאי לקרוא את הקישורים של המאמר של גלילי ואת קטע הוידיאו אותו הביא. זה ממחיש את הנושא אשר לדעתי, יש לחזור ולשננו השקם והערב ע"מ ונוכל לחוש שותפים לאחריות על הקורה במדינה מתוך ידיעה כי כאשר עברו עלינו ימי בחירות, תוצאת הבחירות היא באחריות העם הבוחר, אך אם אותו עם לא ממשיך לעקוב אחרי המתרחש ומביע אדישות, אל לו להתייסר כאשר דבר מה אינו לרוחו!

לכל עם יש מחויבות לקיומו העצמי ובכל תחום, מביטחוני ועד האוויר אותו הוא נושם, פיזית ורוחנית. ואל לו לבוא בטענות אם לא חש שותף לקורה סביבו בין מערכה אחת לשנייה.

ואם נמאס לציבור מהמצב, ממחיר הדלק, ממנהיגים בחקירות, מזלזול של הרשויות הממלכתיות או טיפול לא נאות בחברת הסלולר, הרי תמיד יש אפשרות להביע דעה, להצביע ברגליים וביום בחירות לשנות כיוון. אישית אני נגד הקדמת בחירות, אין אנו בנויים לכך, אך בין מערכת בחירות אחת לשנייה יש להתבטא ע"מ להראות לנציגינו, אפילו לא בחרנו בהם, את הכיוון אותו הציבור רוצה.