ברעננה אין הומלסים. יש כמה קבצנים, אבל נראה שגם הם, בשעות הלילה, מקפלים את עצמם לאיזו דירה עלובה באחת מהשכונות הכי טובות בעיר, או פשוט יורדים למסתור. כי רעננה היא עיר יפה, ציורית, יש בה המון עצים ודשא. הומלסים? התושבים לא יסבלו את זה, וכראיה, על כל הומלס שכן מגיע איכשהו לעיר מסתערים כתבי המקומונים, מפרסמים מאמרי מחאה, וגורמים לעיריה לטפל באותם מחוסי דיור. הטיפול הגורף, אני מניח, הוא להגיד להם "צ'מעו חבר'ה, בתל-אביב יהיו לכם הרבה יותר חברים וגם עוברי האורח יותר נדיבים, הנה, קחו כסף לאוטובוס".

השנים עוברות, וגם ההומלסים נהיים מתוחכמים יותר. אם תושבי העבר, שכבר אין בידם לגור בעיר, למדו שלהיות הומלסים "סתם" לא יעזור להם, הם למדו להיות הטופ של הטופ של ההומלסים. דוגמה כזאת נתנה משפחה, שלפני מספר שבועות לקחה אוהל ועברה להתגורר בגן הציבורי המשופץ שמול בניין העיריה. סיפור המשפחה לא סימפטי: האם הייתה המפרנסת ושכרה דירה ברעננה, אך לאחרונה איבדה את פרנסתה. בעל הבית שלה ראה שהיא לא עומדת בתשלום ופינה אותה מהבית. ללא קורת גג, נאלצה האם למצוא פיתרונות נוספים.

מכיוון שהיא לא רצתה להענות להצעות המשפחה והחברים כי לא היה לה נעים, כמו גם להצעת המדינה לשכן אותה בדירת עמידר בדרום (לדרום? פפפף!), היא לקחה את האוהל הנ"ל ושיכנה את עצמה מול העירייה. ככה לא יוכלו להתעלם ממנה, ובטוח יתנו לה בחינם דירה דה-לוקס ברעננה (שלא נמצאת בדרום). יחסית להומלסית החיים שלה היו בסדר. היא גרה בלב העיר, העובדים הנחמדים של ארומה נתנו לה ולמשפחתה אוכל ושתיה בחינם, וחוץ מתקרית אחת בה הפעילו לה את הממטרות של הגינה באמצע הלילה (לטענתה כדי לגרש אותה. לטענת העירייה זה פשוט מנגנון אוטומטי שלא מתחשב בפולשים לשטח ציבורי) לא היו לה תלונות. אה, חוץ מהתלונות שהעירייה לא עשתה כלום כדי לעזור לה.

קשה לי לשפוט אנשים בשפל כלכלי, פשוט כי (עדיין) לא הייתי במצב כזה בחיים שלי, וברור לי שמדובר בעסק לא פשוט ומאוד מייאש. אך עדיין, מצד שני, חייבים לזכור שתפקיד העירייה היא לא לדאוג לפושטי הרגל של עירה. האישה מסכנה, אבל זו לא אשמת העיריה, במיוחד שמדובר, לכאורה, במשהו שהעיריה גם לא ממש יכולה לתקן. מילא, לוותר או לדות דרישה לארנונה, אבל למצוא לה דיור חלופי בעיר? למה? ואם לחבר שלי, שגר באופקים (נניח), ממה בא לעבור לגור ברעננה אבל מהלעשות, אין לו כסף כדי לעמוד ביוקר המחייה כאן, אז גם לו העיריה צריכה לדאוג?

לא. כמובן שלא. לאישה הנ"ל המדינה צריכה לדאוג. והיא אכן דאגה לה, והציעה לה דיור חלופי, אליו היא סירבה כי "הוא רחוק מהמרכז ולא יהיה לי נח". גם כאן מאוד קשה לי לשפוט את התגובה הזאת, כי לכו תדעו איזה עסקים יש לה במרכז, אבל במדינה שאפשר להגיע כמעט מכל מקום לכל מקום וחזרה באוטובוס באותו יום, ואם מתחשבים במצבה הכלכלי של אותה אישה, אני לא מבין איך היא יכלה להרשות לעצמה לסרב להצעה הזאת. אולי היא חשבה שלעבור לגור באוהל עם הילדים שלה, כדי שאלה ילמדו קצת על חזירות (הרי את כל מה שחייבת לה המדינה היא יכלה לקבל, וזה משהו שלא מובן מאליו כיום), נראה לה יותר נבון.

והיי, נחשו מה, היא צדקה. הומלסית ברעננה? מי ישמע! העיתונאים הציקו, והמקומונים הראו את האוהל, והאם הפכה לכוכבת תקשורת של ממש ("פעם אחת עבר חופרי, ראש העירייה, ואמר שהוא ינסה לעזור לי. מאז הוא לא התקשר"), ומחלקת הרווחה של העירייה הצליחה בסופו של דבר לעזור. ובעולם פוסט-מודרניסטי, לכל דבר מצליח חייב להיות המשך, ולכן פחות משבוע אחרי שהמשפחה הנ"ל הועברה לשיכון הולם, פתחה במקום משפחה אחרת מאהל משלה, הסיפור שלה כולל פלישה לדירת עמידר בעיר שהובילה לפינוי שהשאיר את המשפחה הנ"ל ללא קורת גג. הפעם העירייה הוציאה צו בית משפט כדי לפנות אותה מהמקום, אך המשפחה רק עברה לגן אחר. והמקומונים חוגגים, ו"העירייה לא דואגת לענייה!" וכו'.

ושוב פעם יש לי הרגשה שלמרות שמדובר בעבריינים (פלישה לדירת עמידר, כאמור), גם כאן העירייה תעקם את המערכת כדי למצוא פיתרון שישתיק את התקשורת. וכל זה כשיש בעיר לא מעט נזקקים אחרים, שמתאמצים ועובדים קשה ומשלמים מיסים ולא דורשים מה שלא מגיע להם - וכנראה גם לא יקבלו, כי אם הם לא גרים באוהל הם כנראה לא שווים את המאמץ.

(בתמונה: צילום אילוסטרציה)

עוד בבלוג זה לחלשים