אין ספק שמערכת הבריאות שלנו חולה, אפשר אפילו לומר חולה מאד. זה התחיל עם חוק הבריאות האווילי שלכאורה היה אמור לספק שירותי רפואה לכל, והתוצאה היא שאנחנו משלמים הרבה הרבה יותר ומקבלים פחות.

כל שנה אנחנו רואים את המראות של חולים שחולים במחלות סופיות ולא יכולים לעמוד ברכישת תרופה מצילת חיים כזו או אחרת, הכל קם ונופל ע"פ שיקול דעתה של ועדת סל התרופות שקובעת מי לחסד ומי לשבט.

אותו חוק בריאות הביא עלינו את הרפואה הפרטית, שעד אז לא הייתה קיימת בכלל ואם כן בצורה מינורית ולא גורפת כפי שקורה היום, עכשיו אנחנו משלמים ישירות מתלוש המשכורת כל אחד ע"פ משכורתו, דבר שיכול להגיע למאות שקלים בחודש לשכיר4.7 למשכורת גבוהה ו3.1 למשכורת נמוכה.

נוסיף על זה את התשלום לקופת החולים ע"י ביטוחים משלימים כאלה ואחרים ונגיע להוצאה נכבדת על הסל המשפחתי, כל זאת כאשר מידי שנה מתפרסמות משכורות העתק של בכירי הקופות שהממוצע שם נע בסביבות 800000 ש"ח בחודש!!!.

שלא לדבר שאסור לך לחלות אחרי 7 בערב, אחרת תשלם 60 ש"ח נוספים למרפאה וכל ביקור נוסף אצל רופא יעלה לך עוד כמה עשרות שקלים.

אחרי כן כמו פטריות אחרי הגשם קמו וצצו לנו בתי חולים פרטיים כמו אסותא ועוד לדוגמא , וכן מאות מרפאות מומחים שבהם משלימים הרופאים את הכנסתם ושם הם גם משקיעים את מרבית זמנם לא פעם ע"ח משמרותיהם בבתי החולים לכאורה על תקן של כוננים וכו`.

ומי נפגע מכל זה? כמובן השכבות החלשות שלא יכולות להרשות לעצמן ביטוחים משלימים שלא לדבר על רפואה פרטית, והם נסמכים על הרפואה הציבורית שהולכת ומדרדרת מיום ליום וקורסת דרך המעמסה בגלל התרחבות מעגל מיעוטי היכולת במדינה, כמו גם הקיצוצים הנרחבים מידי שנה במערכת הבריאות ושאר המערכות שאמורה המדינה לספק לאזרחיה.

מי מאיתנו לצערי לא זכה לעבור בחדר מיון בשנים האחרונות, תהליך איטי ומסורבל שנמשך שעות ע"ג שעות כאשר לעיתים אתה ממתין כ3 שעות עד שרואה אותך רופא וזו רק הבדיקה הראשונית, ומשם מטרטרים אותך לצילום,בדיקת דם והשד יודע מה כאשר לעיתים אתה במצב קשה ובקושי מסוגל להחזיק את עצמך ואת אף אחד זה לא מענין, אני לצערי לעבור את "החוויה"  הזו מספר פעמים ולא פעם כמעט איבדתי את זה ואוטוטו הייתי משתגע.

אחד הסיפורים המזוויעים ביותר שעברתי היה כאשר זוגתי היקרה סבלה מכאבי בטן נוראים, נבדקה מספר פעמים ולא הגיעו לממצאים , אחרי מספר שבועות כאשר הגיעו מים עד נפש, נקבע לה תור אצל רופא מומחה שטען שכנראה יש לה אבנים בכיס המרה, ואמר שהיא צריכה לעבור ניתוח להוצאת כיס המרה.

הוא ישר התחיל לחקור אותנו אם יש לנו ביטוח רפואי פרטי, ואני מצידי טענתי שזה לא ענינו,כי יש לנו ביטוח משלים של הקופה שעולה לנו 123 ש"ח בחודש (בקופה שלה), אחרי כן שאלתי אותו מה זה רלוונטי? הוא אמר שאם היא תעשה זאת דרך הקופה היא תאלץ להמתין בין 3 ל4 חודשים לניתוח ויש סיכוי סביר שבניתוח יפתחו לה את הבטן, ואילו היה לה ביטוח פרטי זה יקח כשבועיים  וזה ייעשה בלי פתיחת בטן, אין לכם מושג כמה כעסתי על הענין הזה, לקחתי את זוגתי והלכתי משם לא לפני שסיננתי קללה עסיסית.

בערב התקשרתי לסוכן הביטוח שלי וביקשתי להפעיל את הביטוח הרפואי שלנו, תוך יומיים זומנו למומחה בת"א שהסביר לנו על הניתוח ואחרי עוד יומיים ב7 בבוקר היינו בבי"ח אסותא בת"א, היא נכנסה לניתוח בסביבות 10 בבוקר ומחרת היא כבר שוחררה לביתה, בלי פתיחת בטן ובלי בטיח , 4 חורים ונגמר.

אז כן אני לא מצדיק גילויי אלימות ואני ממש לא חושב שזו הדרך לפתור בעיות, נהפוכו מאידך אני מצפה מהרופאים שיגלו קצת יותר חמלה, יהיו טיפה יותר אדיבים ויגלו קצת יותר רגישות כאשר מולם עומד חולה לחוץ, לא פעם היסטרי שפוחד פחד מוות, וחושש מהנורא מכל ומולו עומד רופא חסר סבלנות שבקושי מוכן להסביר מה קורה ומה המצב ומשאיר אותך בתחושת חוסר אונים.

כאשר נחבר את כל הפרמטרים במשוואה הזו, לחץ והיסטריה של חולה שלא יודע מה יש לו, אל מול רופא עייף שכבר עובד שעות ע"ג שעות במשמרת ומתחיל לאבד את סבלנותו ואינו מגלה רגישות למצוקתו של החולה (לעיתים בגלל שהוא בכלל ממהר לקליניקה הפרטית שמכניסה יותר) נקבל את גילויי האלימות כפי שאירע אתמול בבה"ח קפלן ברחובות.

חולה שסובל מאבנים בכליות שסובל כבר מספר חודשים שכל פעם שהוא צריך להטיל את מימיו הוא עובר שבעה מדורי גיהנום, וכל פעם דוחים את הניתוח לו הוא נזקק ומשאירים אותו בסבלו, עד שהוא מאבד את עשתונותיו ומכלה את זעמו באותו רופא שדוחה אותו שוב ושוב.

לא מוצדק, לא כך צריך לפעול, אבל לדעתי זה סימפטום למערכת חולה שהולכת ומרקיבה כאשר רק בעלי היכולת זוכים לשירות ומי שידם אינה משגת נועדו לסבול ולסבול עד שהמערכת החולה תיאות לטפל בהם.

אין ברשומה זו להצדיק את מעשהו של אותו חולה שפגע באורולוג, ואני מאחל רפואה שלימה לאותו רופא, ושהפוגע יבוא על עונשו , אלא לנסות להציג את כל הצדדים ובעיקר את תחלואיה של שירותי הרפואה בישראל 2008.