ילדים כשרים

מעשה בקטינה אשר גוירה בגיל 3 חודשים, ע"י רב אורתודוכסי, ואומצה בגיל שנה וחודשיים ע"י בני זוג החיים בישראל. משפנו בני הזוג אל בד"ר ע"מ לאשר את דבר גיורה ולרשמה כיהודיה - הושבו פניהם ריקם. זאת, לאחר שאלון בו כשלו הורי הילדה בשכנוע בהד"ר כי יגדלו את בתם לשמור מצוות. בג"צ ביטל את החלטת בד"ר ופסק כי הילדה "כשרה".

במאמרו, מתייחס פרופ' מיכאל קורינאלדי למקרה שלפנינו, ומחזק את עמדת בג"צ בעתירה. טעמים לעמדה זו הוא מעלה מהלכות ופסיקות שונות. כדוגמת טענתו של בד"ר, כי בעניין הקטינה שהובא לפניו, פסק הוא כבורר. לדברי קורינאלדי, טענה זו אינה קבילה מאחר שבוררות, כמוגדרת בחוק, לא חלה על הרבנות ובתי הדין הנקרעים בין "פטיש החוק לסדן ההלכה". תשובה יפה היא, ושטחית באותה המידה.

איני יכולה שלא לתהות לעומקו ובראשיתו של עניין: מניין סיפח לעצמו סמכות שאינה לו כדוגמת ה"שאלון" אותו הציב בפני הורי הילדה? האם בסמכות בהד"ר לקבוע מיהו יהודי "אמיתי", ומהם הסטנדרטים בהם על "חברי המועדון" לעמוד? האם אגב טעות דפוס נפלה המילה "יהודי" תחת ההגדרה "לאום" בתעודת הזהות? הרי יש מי שיראה ביהודי "אמיתי", כזה אשר שירת בצבא מדינת היהודים והגן עליה על מנת שתמשיך להתקיים ככזו. מה יאמר אותו אחד, על כל אותם תלמידי ישיבות שנמנעו משירות צבאי?

חוששת אני, כלעומת שבטוחה, שבגרעין עמדתו של בהד"ר אוכל למצוא סבוכים זה בזו, אמונה עמוקה בדת, וזרעים של פילוג. אותם זרעים הנוטעים בחילונית את האמונה כי הצדק בנושאי גירושיה, יעשה רק בבימ"ש חילוני. אבסורד הוא בעיני, למצוא את הגדרתו של הנאצי ל"יהודי אמיתי", שלמה, קרובה וליברלית יותר, מהגדרתו של בהד"ר. אם צדק הוא בעיני המתבונן, באיזו תחושה עשויים לחיות אלו שהכרעות בהד"ר בעניינם חמקו מעיני הבג"צ. ואולי מוטב שיהיה סטנדרט מפורט בחוק.

טעם נוסף המעלה פרופ' קורינאלדי הוא המבחן המשפטי עליו מתבסס בג"צ, והקובע, כי אישורו של גיור מתייחס לנסיבות מעשה הגיור עצמו, ולא לנסיבותיו העתידיות או ההשערות בצידן. שכן, גם כאן בוחר בהד"ר לשלול את "כשרותה" של הילדה, לאור אופי חינוכה, משלא יהיה לשמירת מצוות. אם בסמכות בהד"ר להגדיר יהודי ככזה השומר מצוות, האם יראה בציבור החילוני כולו "יהודי למחצה"? אולי עלינו להבין מתוך העמדה בה נוקט בעניין זה, שאלו הגדלים במשפחות חרדיות וחוזרים בשאלה, ולחילופין, אלו הבוחרים על אף החינוך לו זכו, להתקרב אל הדת, הם יהודים סוג ב'.

מצד אחד, משחולק בג"צ על עמדה זו, נראה שחותר הוא, תחת סמכותו של בהד"ר לדון בנושאי גיור. ומצד שני, משחולק בהד"ר על גיור הרב האורתודוכסי, נראה שחותר הוא ומוזיל את סמכות הרבנים בגולה. האם "רב כשר" מוגבל לגבולות ישראל? מנגד, יהיה מי שיראה ברב שומר המצוות החי בגולה, והעומד למול פיתויים ותנאים קשים מאלו אשר בארץ לשמירת המצוות (כדוגמת שמירה על כשרות ותחבורה זמינה בשבת וחג), יהודי "אמיתי" אף יותר מזה אשר בארצנו! 

הגבול לסמכותו של בהד"ר ראוי שיתחיל ויסתיים, היכן שכבוד האדם נשמר ואינו נפגע. בהד"ר, בהציבו אותם קריטריונים ל"יהודים כשרים", מוטב שיאפיינם אחרת, ויתאימם ליהודי החרדי ממאה שערים, כלעומת שליהודי האוהב ומגן על מדינתו, גם בשבת. לו ימתן את גישתו בנושאים אשר תחת סמכותו, כדוגמת ענייני גיור, לא יבוטלו פסיקותיו ע"י בג"צ ויבוקרו שיקולי דעתו.

לו ייטיב להכיר בהד"ר את כוחו והשפעתו, ייווכח כי סמכותו מפליגה אל מעבר לענייני דת, ומשליכה על נושאים ותמורות חברתיות רבות, כגון סמכותו לשפיטה בנושאי גירושין, הנתפסת כנוקטת עמדה שוביניסטית. על כל בית דין בישראל, להישמר מעמדות קיצוניות, משום שכל שכבת אוכלוסיה, הומוגנית ככל שתהיה (כדוגמת יהודית), מכילה ועשויות לקרעה, לשכבות נוספות.