אחרי שגוש הימין ניצח בבחירות נוצרה תחושה שתקום ממשלה יציבה ל-4 שנים מאחר שרוב המפלגות החברות בה רואות עין בעין בנושאי המשילות והשינויים שיש לערוך במערכת המשפט.

זאת לצד העובדה שהאופוזיציה מפולגת ומסוכסכת מבפנים.

בפעם הראשונה יכול נתניהו להרכיב ממשלה מבלי להזדקק למפלגות המרכיבות את מה שמכונה: "גוש השינוי" ולהקים ממשלת "ימין על מלא".

אך אם מסתכלים על המפלגות שמרכיבות את הקואליציה רואים שיש בהן הבדלים משמעותיים: "הליכוד" היא מפלגת מרכז-ימין שהלכה והקצינה ברבות השנים, בעוד שאר המפלגות הן מפלגות "ימין עמוק ואידיאולוגי".

ניתן לראות כי מפלגת "הציונות הדתית" כפי שהראה הפרשן המשפטי של חדשות 13 ברוך קרא היא מפלגה שיש לה סדר-יום מובחן שהוא דאגה ליישובים הנמצאים מעבר לקו הירוק ,והשינויים שיש לערוך בבית-המשפט העליון, גם המפלגות החרדיות מחויבות לכלל הבוחרים שלהן וגם הם מעוניינים בעריכת שינויים בתפקוד בית-המשפט.

ההתנכשות הקיימת בין הזרם הרעיוני מצד אחד, לזרם המעשי מצד שני מובילים את המפלגות החברות בקואליציה לדרוש תיקים שבעבר הן לא דרשו אותם.

כך למשל, דרעי דורש את משרד האוצר למרות שבמשך השנים טענה מפלגת ש"ס שהיא יכולה לעזור לעניים מבלי להיות פיזית במשרד זה, סמוטריץ' דורש חלקים ממשרד הביטחון שעוסקים בהתיישבות ביהודה ושומרון ,ואת האחריות על החינוך הממלכתי-דתי שנמצא בסמכות משרד החינוך.

נשאלת השאלה: איך יצליח לתמרן בנימין נתניהו מול שתי הגישות הסותרות הללו ? כי ניהול לא נכון של הממשלה עלול להוביל לבלגן בעיקר בתחום המדיני ,ואולי גם בתחום החברתי-כלכלי.