פרשת ויצא - הדאגה  להבטחת הארץ ולהבטחת הבנים.

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו מגוללת בפנינו תקופה ארוכה בחיי יעקב אבינו כפי שהתורה  פותחת עם דבר יציאתו ממקום מגוריו בבאר שבע:

"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה".[בראשית כ"ח, י']

בתקופה זו הוא שוהה מחוץ  לגבולות ארץ ישראל – ועושה זאת מתוך חוסר ברירה - כפי שקראנו בסוף פרשת תולדות:

"וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב, וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ; וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ, לֹא-תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַןקוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם, בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ; וְקַח-לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה, מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ.  וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ; וְהָיִיתָ, לִקְהַל עַמִּים. וְיִתֶּן -לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ--לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֲשֶׁר-נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם.  וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת-יַעֲקֹב, וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם--אֶל-לָבָן בֶּן-בְּתוּאֵל, הָאֲרַמִּי, אֲחִי רִבְקָה, אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו".[בראשית כ"ח, ב'-ו']

יצחק מדגיש את הבטחת הארץ והבטחת הבנים ליעקב.

גם יעקב מחובר לארץ ישראל ברמ"ח איבריו לאורך כל הדרך - ואחרי שחולם את  חלום הסולם - מלאכים עולים ויורדים, הוא  נודר:

"וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר:  אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ.  וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה יְהוָה לִי, לֵאלֹהִים". [להלן כ"ה, כ'-כ"א]

השאיפה הזאת חייבת ללוות כל יהודי הנאלץ לצאת את גבולות הארץ המובטחת - בכל עת - כדי שיהיה  משתוקק ברגע שיתאפשר לו  לשוב אל ארץ  ישראל הקדושה, לחזור ולהשתקע בה.

בפרשה זו התורה מתארת כיצד יעקב נושא שתי נשים: את לאה ואחר כך את רחל, אמנם יעקב חפץ היה לשאת את רחל לאישה  כי - זו הייתה אהבה ממבט ראשון - כפי שהכתוב מתאר:

"עוֹדֶנּוּ, מְדַבֵּר עִמָּם; וְרָחֵל בָּאָה, עִם-הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ--כִּי רֹעָה, הִוא.  וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל, בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת-צֹאן לָבָן, אֲחִי אִמּוֹ; וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ, אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב, לְרָחֵל; וַיִּשָּׂא אֶת-קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ.  וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן-רִבְקָה, הוּא; וַתָּרָץ, וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ". [להלן [כ"ט, ט'- י"ג]

"וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה"  [כ"ט, י"ח]

אך לבן רימה אותו ותחילה נתן לו את לאה לאישה וכשיעקב בא אליו בטענות ענה לו לבן: "לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה.  מַלֵּא, שְׁבֻעַ זֹאת; וְנִתְּנָה לְךָ גַּם-אֶת-זֹאת, בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי, עוֹד, שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת".

אכן יעקב מילא את בקשת לבן ובסופו של דבר זכה לשאת גם את רחל לאישה.

במהלך הזמן: רחל שמה לב - כי לאה יולדת ילדים ואילו היא עצמה ,עדיין אינה זוכה לכך ,לכן פונה אל יעקב בבקשה:

"וַתֵּרֶא רָחֵל, כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל, בַּאֲחֹתָהּ; וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי.  בַיִּחַר- אַף יַעֲקֹב, בְּרָחֵל; וַיֹּאמֶר, הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר-מָנַע מִמֵּךְ, פְּרִי-בָטֶן". [להלן ל', א'-ג]

השאלות הן:

א] כיצד מתגלה - חשיבות  הבטחת הארץ - לעם ישראל בפרשה?

ב]  במה ייחודה של רחל ?

ג] מאין לנו כי ישנה חשיבות גדולה לתפילה?

תשובות.

חשיבות הבטחת הארץ  בעיני אבותינו.

ה"שפת אמת" סובר: כי מחשבתו של יעקב  על ארץ ישראל - הייתה דבוקה בו במהלך כל שהותו מחוץ לגבולות הארץ כפי שנאמר בסוף הפרשה:

"וְיַעֲקֹב, הָלַךְ לְדַרְכּוֹ; וַיִּפְגְּעוּ-בוֹ, מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים". [להלן  ל"ב, ב]

גם רבקה - אמו דבקה בארץ הקודש והיא מדגישה זאת ליעקב בנה - טרם יצא את גבולות הארץ:

"וְעַתָּה בְנִי, שְׁמַע בְּקֹלִי; וְקוּם בְּרַח-לְךָ אֶל-לָבָן אָחִי, חָרָנָה.  וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ, יָמִים אֲחָדִים--עַד אֲשֶׁר-תָּשׁוּב, חֲמַת אָחִיךָ".[ כ"ז, מ"ג- מ"ה]

כוונת רבקה בברכתה זו את יעקב : שהייתו בחוץ לארץ - כמה זמן שתארך – תראה בעיניו כימים אחדים בלבד- מתוך געגועיו ודבקותו למולדתו ולבית הוריו בארץ.

רש"י מדגיש: כאשר יעקב נודר נדר לה':

"וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה יְהוָה לִי, לֵאלֹהִים". יעקב מבקש שה' יקיים את ההבטחה - שיזכה לשוב בשלום לבית אביו כמו שהבטיח לו ה':

"וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת:  כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ". [בראשית כ"ח, ט"ו]

רחל ואישיותה המיוחדת.

לדברי רש"י  כאשר יעקב פוגש לראשונה את רחל ליד באר המים  הוא מסייע לרועים להסיר את האבן מעל פי הבאר -  באופן קל ביותר - ללא התאמצות - כאדם המסיר פקק במהירות מעל בקבוק , הדבר מוכיח: כי כוחו של יעקב היה רב מאד.

בכך שיעקב בוכה - הדבר מוכיח שהוא רואה ברוח הקודש שרחל אינה נכנסת  אתו לקבורה.

שהרי היא נקברה בדרך לבית לחם כפי שקראנו: "וַתָּמָת, רָחֵל; וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה, הִוא בֵּית לָחֶם. וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, עַל- קְבֻרָתָהּ--הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל, עַד-הַיּוֹם". [להלן ל"ה, י"ט]

רש"י נותן הסבר נוסף לבכייתו:

לפי שיעקב בא בידיים  ריקות – הוא חשב בלבו: "אליעזר עבד אברהם כשבא לקחת אישה ליצחק - היו בידיו מתנות רבות - נזמים, צמידים, ומגדנות אך אני  אין בידי כלום!

הטעם למצבו זה היה מהסיבה: שאליפז - בנו של עשיו רדף אחריו במטרה להורגו  והנה הצליח להשיגו בדרכו לחרן, אולם היות ואליפז גדל בחיקו של יעקב בביתו ובמשפחתו של יצחק היו לו ייסורי מצפון - אם יעלה בידיו, חלילה לפגוע לרעה ביעקב .לכן נמנע מלעשות כן, פנה אל יעקב ושאל:

מה אעשה כדי לקיים את ציווי של אבא להורגך?

ענה לו יעקב:' טול את כל מה שבידי וכיון שתהפוך אותי לעני חסר- כל, כבר קיימת בזה את ציווי אביך- שהרי העני חשוב כמת' העני  נצרך-לעזרת הבריות.

נאמר על רחל: "וְרָחֵל, הָיְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה".[ להלן: כ"ט, י"ז]

רש"י מסביר: יפת תואר הייתה רחל לפי שצורת הפרצוף - קווי פניה מתוקנים ומתוארים בתבנית יפה , גם הכוונה לצורה הכללית שלה ובנוסף הייתה יפת מראה - היה לה מאור פנים.

רחל הייתה צדיקה מאד - לפני שאמורה הייתה להינשא ליעקב: יעקב מסר לה סימנים מיוחדים [מצוות הפרשת חלה, נר שבת, נידה] והוסכם ביניהם שתאמר לו אותם בליל הנישואין - כדי שלבן לא יחליף אותה במישהי אחרת, אך כאשר ראתה  רחל שנותנים  ליעקב את לאה במקומה - לא רצתה שלאה תתבייש כי אינה יודעת את הסימנים - מיד מסרה לה אותם. לכן חשב יעקב - שהיא רחל.

מתוך כך אנו למדים שרחל הייתה אישה  טובת לב - לפי שהייתה מוכנה להקריב למען לאה את הסימנים - ובלבד שלא תיפגע אחותה מבושת פנים. חיצוניותה ופנימיותה - הקרינו אישיות של אישה, אצילית, צדיקה ונאה. על כן אין פלא שיעקב כה חשק בה - לקחתה לאישה.

חשיבותה של תפילה.

בפרשה זו מתארת התורה על  רצונה העז של רחל  בבנים. היא פונה אל יעקב ואומרת לו:

"ותֵּרֶא רָחֵל, כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל, בַּאֲחֹתָהּ; וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים, וְאִם - אַיִן מֵתָה אָנֹכִי". 

רש"י מסביר: כאשר רחל אומרת את המילים: "מֵתָה אָנֹכִי". 

אין הכוונה – מתה ממש, אלא , נחשבת כאילו מתה, מכאן  יש ללמוד: מי שאין לו בנים- נחשב כמת - לפי שאין לחייו המשכיות.

רש"י  שואל: האם רחל התקנאה בלאה בהצלחתה ובטובתה?  ממש לא!

היא קינאה במעשיה הטובים וחשבה: אילו  לאה לא הייתה צדיקה יותר ממני – לא הייתה זוכה לבנים בעוד שאני לא זכיתי [ ב"ר]

כעת כאשר מבקשת רחל מיעקב: "הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי"

כוונתה : תן לי בנים על ידי תפילותיך כי כך נהג גם אביך יצחק לאמך - רבקה ולכן  יצחק התפלל עליה , התוצאה הייתה שזכתה לבנים, אף אתה התפלל עליי

תשובת יעקב הייתה: וכי אני במקומו של הקב"ה? - הרי ה' הוא פוקד את העקרות ואין את צריכה להתלונן כלפיי שאין לך עדיין בנים.

הרי אביך התפלל  כי לא היו לו בנים  –  היות והתפלל על עצמו – הייתה תפילתו  קרובה יותר להתקבל - אצל ה'.

כפי שאמרו חז"ל: יפה תפילת החולה על עצמו יותר מתפילת אחרים עליו.

אבל אני כבר זכיתי לבנים ורק ממך מנע ה' פרי בטן ולא ממני

על כן  עלייך מוטלת התפילה על כך.

לסיכום, לאור האמור לעיל: מתגלה חשיבות  הבטחת הארץ והבנים- ליעקב:

".. וַיֹּאמַר, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ.  וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ.  וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת:  כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ". [להלן כ"ח, י"ג-ט"ז]

הדאגה  להבטחת הארץ -  שגורה בדברי יצחק  ,רבקה ובדברי יעקב , הבטחת הבנים מתבטאת בדברי רחל ליעקב בדבר  התפילה: "הָבָה - לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי".