זה לא סוד שחוקרי תקשורת מגדירים אירועים מסוימים בשם "אירועי מדיה".

טקס הגראמי הוא אירוע מדיה, מלחמה מוגדרת כאירוע מדיה, בחירות מוגדר כאירוע מדיה.

בכל מה שקשור לספורט טורניר גביע העולם ,ליגת האלופות , טורניר היורו ,אולימפיאדה ,נחשבים כאירועי מדיה.

לפני מספר שבועות צפיתי בתכנית "עצם העניין" בה ניסתה הד"ר לירז מרגלית להסביר איך טורניר גביע העולם משך אנשים שלא בהכרח אוהבים כדורגל בחיי היומיום שלהם.

היא טוענת שאין קשר ביו אהדה לקבוצה מסוימת לאהבה לענף ספורט מסוים ,והיות ומשחק הכדורגל נחשב איטי קל מאוד לעקוב אחריו.

עד כמה אהבנו את טורניר גביע העולם מעידים הנתונים הבאים:

1: בזמן שידור משחק הגמר בין צרפת לארגנטינה הייתה ירידה של 41% בשימוש באפליקציית וייז.

2: באפליקציית "מוביט" נרשמה ירידה בשימוש של 35%.

בהתאם להתפתחות המשחק חלו תנודות בשימוש בוואטסאפ.

בנוסף טוענת מרגלית שסביר להניח שבני משפחה יאהדו אותה קבוצה, אלא אם כן חל שינוי בהעדפות.

כך למשל, בסדרה "לבד בבית" עובר נבו האח הקטן לאהוד את מכבי תל-אביב כי הוא לא רוצה להצטייר כאוהד קבוצה מפסידה בעוד המשפחה שלו מעודדת את הפועל תל-אביב.

                תיאור מחקרים בפסיכולוגיית הספורט

וכן היא מצטטת מחקר הקובע שכאשר נתנו לאנשים לצפות בתחרויות שחייה, משחק כדורסל, ומשחק כדורגל התגלה שהצפייה במשחק הכדורגל דורגה כפחות מעניינת מבין שלוש הענפים.

מכאן היא הסיקה שמה שחשו לאדם הממוצע הוא הסיפוק שלו מענף הספורט ,ולא לאהדה לענף ספורט כזה או אחר.

מחקרים בפסיכולוגיה מראים שאדם מחפש שייכות לקבוצה מסוימת, ואהדה לקבוצת ספורט היא חלק מזה.

דבר זה בא לידי ביטוי בכך שכאשר הקבוצה מנצחת הם מדברים בגוף ראשון כאילו הם חלק מההישג, וכאשר הקבוצה מפסידה הם מדברים בגוף שלישי כאילו הדבר לא נוגע להם.

מתברר שגם אירוע מדיה מלמד אותנו דברים מרתקים על נפש האדם.