אין ספק שמטרת העל של מלחמת חרבות ברזל הוא סילוק משטר החמאס מרצועת עזה ממש כפי שסולק יאסר עראפת מביירות זמן קצר לאחר מלחמת לבנון הראשונה.

בכוונה אני לא משתמש במונח הערטילאי "למוטט" מאחר וחמאס זה רעיון שצריך להוציא אותו מתודעה של אנשים מסוימים .

לכן אני מסכים עם ההנחה של נדב איל שרצוי להגדיר מראש הערכה לפיה היכולת הצבאית של חמאס נוטרלה ולא להתרגל למצב שבו מפעם לפעם חמאס יורה אל עבר ערי ישראל (לא רק לעבר יישובי העוטף) .

חשוב לומר בהקשר זה כי כדי לנטרל יכולת צריך בדומה למבצע "חומת מגן" לעבור בית-בית ולגלות את רוב המנהרות שבהן מתחבאים אנשי חמאס.

האפשרות הסבירה יותר הוא גירוש אנשי חמאס לתורכיה, קטאר, תמורת שחרור החטופים (כפי שנעשה לאחר מלחמת לבנון הראשונה) או לחילופין לגרום לקרע בין תושבי רצועת עזה להנהגת חמאס שתוביל למרד אזרחי ולגירוש מרצון של מחבלים אלו.

בשלב השני צריך לפרז את הרצועה כך שלא יהיו בה יותר מנהרות, טילים, מפעלי ייצור רקטות, ולמנות כוח רב-לאומי שישלוט ברצועה (רק בתנאים אלו יוכלו תושבי העוטף לחזור הביתה), כל תוצאה אחרת היא כישלון מבחינת הצבא ומבחינת עתידה של מדינת-ישראל.