פרשת שמות - "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ"

מאת: אהובה קליין .

פרשת שמות - הפרשה הראשונה בספר פותחת  בפסוקים:

"וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה:  אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ.  רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן, לֵוִי וִיהוּדָה.  ִשָּׂשכָר זְבוּלֻון, וּבִנְיָמִן.  דָּן וְנַפְתָּלִי, גָּד וְאָשֵׁר.  וַיְהִי, כָּל-נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ-יַעֲקֹב--שִׁבְעִים נָפֶשׁ; וְיוֹסֵף, הָיָה בְמִצְרָיִם.  וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל-אֶחָיו, וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא.  וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ--בִּמְאֹד מְאֹד; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, אֹתָם". [שמות א, א- ח']

המילה הראשונה "וְאֵלֶּה" מתחילה בוו החיבור - במטרה לרמוז: כי ספר בראשית - הוא ספר האבות ואילו ספר שמות- הוא ספר הבנים.

התורה מתארת את פרעה - כמלך  חדש המתרשם מקצב התרבות עם ישראל במצרים והדבר מהווה בעיניו  בעיה המטרידה  את מחשבותיו . הוא גוזר גזרות קשות על עם ישראל, אך הדבר אינו מועיל  כפי שהכתוב מתאר:

"וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ; וַיָּקֻצוּ, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" [שמות א', י"ב]

לכן הוא פונה אל המיילדות העבריות בבקשה :

"וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. וַיֹּאמֶר, בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן, עַל-הָאָבְנָיִם:  אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה.   וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת, אֶת -הָאֱלֹהִים, וְלֹא עָשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים-

וַיִּקְרָא מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת, וַיֹּאמֶר לָהֶן, מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים. וַתֹּאמַרְןָ  הַמְיַלְּדֹת אֶל-פַּרְעֹה, כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת:  כִּי-חָיוֹת הֵנָּה, בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ. וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים, לַמְיַלְּדֹת; וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ, מְאֹד. וַיְהִי, כִּי-יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת -הָאֱלֹהִים; וַיַּעַשׂ לָהֶם, בָּתִּים.  וַיְצַו פַּרְעֹה, לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר:  כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן". [שמות א, ט"ו-כ"ב]

השאלות הן:

א] מה מאפיין את פרעה מלך מצרים?

ב] מאין שאבו המיילדות את כוחן?

תשובות

פרעה מלך מצרים.

נאמר: "וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף.  וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ:  הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ.  הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ:  פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ. וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה--אֶת-פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס.  וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ; וַיָּקֻצוּ, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". [שמות א', ח'- י"ג]

רש"י סובר: יש מחלוקת  בין רב ושמואל: "אחד אמר: שמדובר במלך חדש ממש – לפי שכתוב: "וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ"

ואחד אמר: שאותו מלך היה ,אלא התחדשו גזרותיו וההוכחה לדבריו: שלא כתוב "וימת וימלוך" [סוטה י"א]

לגבי המלך החדש שנאמר עליו: "אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף".  על כך מתעוררת השאלה: כיצד יתכן שאותו מלך חדש לא הכיר את יוסף? וכי לא שמע על יוסף שהציל את מצרים מהרעב ? והיה מישנה למלך  "והיה לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומושל בכל ארץ מצרים" ? מתברר שאותו מלך חדש עשה את עצמו כאילו לא ידע על יוסף,

אונקלוס אכן - כך סובר: שאותו מלך חדש - עשה את עצמו כאילו לא ידע את יוסף , וביטל את החוקים שעשה יוסף לטובת בני ישראל.

על פי שמות רבה [א', ט'] "וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם"

חז"ל שואלים : מדוע נקרא "מלך חדש" הרי זה היה פרעה? אלא שבאו המצרים ואמרו לפרעה: בוא ונזדווג  לאומה זו ! אמר להם: שוטים אתם, עד עכשיו משלהם אנחנו אוכלים, והיאך נזדווג להם? אילו לא יוסף - לא היינו חיים! כיון שלא שמע להם [המלך לא הקשיב לדבריהם] הורידוהו מכיסאו שלושה חודשים, עד שאמר להם: כל מה שאתם רוצים לעשות, הריני עושה, והשיבו אותו[השיבו אותו למלוך] לכן כתוב: "וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ",

בהמשך המלך פרעה מטיל גזרות על עם ישראל, אך הוא מבחין שהדבר אינו מועיל : "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ; וַיָּקֻצוּ, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

על כך אומרים חז"ל: הרי כתוב "כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹוץ";

זוהי לשון עתיד: מכאן לומדים כי אין התורה מדברת על בני ישראל במצרים בלבד , אלא על עם ישראל בכל דור ודור כאשר האויבים  מציקים לעם ישראל ורוצים חלילה להשמידנו- ככל שירצו לענות ולהצר לנו-"כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ";עם ישראל יצא מכור הסבל ועינויים – יותר מחושל ומלוכד שבעתיים!

מקור כוחן של המיילדות.

ישנו פירוש מעניין המסביר: פרעה ידע כי כל זמן שהמיילדות היו נקראות בשמותיהן העבריים: "יוכבד" ו"מרים" לא יהיה  ביכולתו לבקש  גזרה כה אכזרית - להמית, חלילה את ילדי ישראל לכן, תחילה  ציווה לשנות את שמותיהן ל"שפרה" ו"פועה" היה בטוח כי בשמות מצריים - הדבר עשוי  לשנות את מהותן ואופיין עד כי תהיינה מוכנות לרצוח  את ילדי ישראל ורק אחרי זה נתן להן את הציווי" אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה." 

השם של האדם - זו המהות שלו - טמיעת השם משפיעה על הטמיעה הפנימית של אופיו ורוחו של האדם. [הה"צ רצ"א מדינוב]

למרבה הפלא, המיילדות סירבו לקיים את גזרתו של פרעה- סוד כוחן היה טמון ביראת האלוקים שלהן, וההוכחה לכך- שנאמר: "ותיראנה המיילדות את האלוקים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים ותחיינה את – הילדים"[שם ,א, י"ז]

מסיבה זו - גם היה להן כוח ואומץ לענות לפרעה כאשר שאל אותן מדוע החיו את הילדים ?"ותאמרנה המיילדות אל פרעה כי לא כנשים המצריות  -  העבריות כי חיות הנה בטרם אליהן המיילדת וילדו"  [שם, א, י"ט]כאן המיילדות משמשות סמל ודוגמא מוחשית לעבודה רוחנית.

לכן קיבלו את שכרן על יראת האלוקים שלהן כפי שנאמר: "ויהי כי  יראו המיילדות את האלוקים ויעש להן בתים" הדבר מוסבר גם במדרש רבה על הפסוק: "וייטב אלוקים למיילדות" [פרשה א, ט"ז]

הרי נאמר: "ויאמר לאדם: הן יראת ה' היא חוכמה" [איוב כ"ח, כ"ח] ושכר היראה- היא תורה והיות ויוכבד הייתה יראה מהקב"ה - העמיד ה' ממנה את משה שניתנה התורה על ידו.

התורה  נקראת גם על שמו: "זכרו תורת משה עבדי" [מלאכי ג]

מרים יצא ממנה בצלאל  - שהיה מלא חוכמה כפי שכתוב: "ואמלא אותו רוח אלוקים" ועשה ארון לתורה שנקראת: טוב.

ורש"י אומר : כי השכר שהמיילדות קיבלו - בתי כהונה, בתי- לוויה ובתי מלכות.

מכאן לומדים :לאיזה  כוח עצום זוכה אדם בעל יראת אלוקים

ולאילו מעלות הוא מגיע.

גם דוד המלך מזכיר את עניין היראה:

"ראשית חוכמה יראת אלוקים, שכל טוב לכל- עושיהם, תהילתו עומדת  לעד".  [תהילים קי"א, י]

לסיכום לאור האמור לעיל:  ניתן להסיק: כי באמצעות יראת שמים - ניתן להפוך גזרות לברכות וישועות בכל עת! כאז כן עתה בימים אלו בה אנחנו  נלחמים כנגד אויבים אכזרים –כדברי דוד המלך:

"יִרְאַת יְהוָה, טְהוֹרָה--עוֹמֶדֶת לָעַד" [תהלים י"ט, י']