אם חושבים על זה לעומק לנו בתור אומה קשה להתמודד עם דברים של קצינים מכהנים במילואים.

לכן הזדעזענו מדבריו של מפקד אוגדת עזה החדש ברק חירם העוסק בגורמים לכשלים שהובילו לאירועי 7 באוקטובר.

אם בעבר הייתה מודעות לגבי יכולותיו של האויב מהם הדברים שהוא יכול לעשות או איך למגן מקומות אסטרטגיים ,היום אנו מבינים שכיום אין מלחמה בין צבאות סדירים של מדינות אלא מלחמה בין ארגון טרור למדינה.

לפני כמה שנים יצא ספר שנקרא "ישראל סיפור הצלחה" המתאר את מדינת ישראל כאומת הייטק אירופית (כפי שחושב השמאל), וכן ישראל היא לא קוסם שיכול להעלים את אויביו במטה קסמים (כפי שטוען הימין).

מצד שני היות ואומה לא יכולה לחיות על חרבה כל הזמן נוצרה תחושה בשנים האחרונות שהצבא צריך לערוך קרבות קצרים, ממוקדים, עם הכרעה ברורה ומידית (ואם אפשר אז שלא ימותו חיילים, ולא ייהרגו אזרחים בלתי מעורבים ).

במלחמה הנוכחית קיימות שתי תפיסות הפוכות: צריך לצאת למלחמת מנע כדי למוטט את חיזבאללה, או צריך להגיע להסדר ולהסתפק בהישגים שהצטברו עד עתה כדי לשקם את הצבא והחברה הישראלית ,ולשחרר את החטופים.

אני תומך בתפיסה השנייה שתוציא את ישראל הכי טוב כמה שאפשר, וסבור שהתפיסה הראשונה לא מציאותית היות וחסרים חיילים וחימושים כאחד.

כמו שטוען ארי שביט נוצרה פה שיטה לפיה מהללים הצלחות ומסתירים כישלונות וזה כנראה מה שהוביל לאירועי ה-7 באוקטובר.

רק אם נגמל מהתפיסות שתיארתי פה ונתחיל להבין מה מקומנו בסדר האזורי החדש נוכל בעתיד לחיות בשלום עם שכנינו ,ולנצח את אויבינו.