בקרוב נציין שנה למלחמת "חרבות ברזל" ולצערנו הרב אנו מצויים בסוג של מלחמת התשה שבה ישראל מותקפת ממספר רב של זירות, הצבא מתוח עד לגבול גזרותיו , וכן החיילים נשחקים והנשק נגמר וגם הלגיטימציה הבינלאומית שהייתה קיימת מתחילת המלחמה הולכת ונשחקת.

כדי לבצע עסקה כל צד צריך להתעקש על משהו: ישראל רוצה את החטופים אך לא מציעה עסקה לפיה זה יקרה תמורת סיום המלחמה שיאפשר רענון של הכוחות לקראת הקרב האמיתי מול איראן וחיזבאללה.

חמאס רוצה לשמור על שלטונו ברצועה ולכן הוא רוצה שישראל תסוג משם ,תפסיק את המלחמה ותשחרר אסירים , מאחר שישראל נמנעת מלקבוע קריטריונים לעסקה נסתה ארצות-הברית להציע הצעת פשרה שלא התקבלה היות ושני הצדדים מסרבים לקבוע את הכללים למימוש התנאים.

הדבר הזה מחזק את הדיווח המופיע בתקשורת האמריקנית לפיה עסקת חטופים תתרחש רק בתחילת השנה הבאה .

בנוסף ,ישראל מסרבת לבדוק את האופציה להציב חלופה לשלטון חמאס ובכך לסיים את המלחמה.

בניגוד למלחמת העצמאות מלחמת "חרבות ברזל" היא לא מלחמה קיומית אלא מלחמת בררה שאויבים נקלים גררו את ישראל, ולכן דווקא הקמת ברית אזורית כמו שהייתה בליל התקיפה באמצע אפריל זה עשוי להוביל למה שמכנה ראש-הממשלה נתניהו "ניצחון מוחלט".