״היוהרה הובילה לקריסת ההרתעה!״

״מה שמשותף למלחמת יום-הכיפורים ולמלחמת חרבות ברזל הוא דפוסי קבלת-החלטות בעייתיים לצד מוכנות צבאית לקויה״, קובע תת-אלוף (מיל.) נחום זקן, במהלך הרמת כוסית לשנה החדשה במפגש מועדון העיתונות של האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית. "שתי המלחמות הללו חשפו אותם הכשלים– יוהרה והתעלמות ברורה מהסימנים המקדימים״, הוא מוסיף. לדבריו, ההנהגה הישראלית, הצבאית והמדינית כאחת, "ספוגה ביוהרה- מה שהוביל לקריסת ההרתעה"!

נחום זקן, יליד 1940, הוא קצין צה"ל במילואים בדרגת תת-אלוף, שעוטר בעיטור העוז על פיקודו במלחמת יום-הכיפורים על גדוד 433. הוא נולד בעיר זאכו שבכורדיסטן העיראקית, ועלה עם משפחתו לישראל ב-1951. לאחר שהות במעברות התיישבה המשפחה בירושלים. כנער, עבד נחום במפעל פניציה לניפוח זכוכית, ומהשעה חמש אחר-הצוהריים עד השעה עשר בלילה למד בתיכון-ערב בכיכר-ציון עד לגיוסו בנובמבר 1958. הוא השתחרר ב-1962, למד לתואר ראשון בכלכלה ובמדעי-המדינה בירושלים, ועבד במשרד-האוצר כבודק-מכס, כשבערב הוא מדריך בבית-הנוער בירושלים.

״ההתעלמות מהסימנים המקדימים והזלזול באויב הובילו לאסון.״

ב-1966 קרא לזקן האלוף ישראל טל, אז מפקד גֵיסות-השריון, לחזור לשירות בצבא-הקבע. הוא נשלח להשתלמות בצבא הבריטי, ועם שובו הצטרף כמפקד לחטיבת-השריון 7, שבה שירת כלוחם וכקצין גם במלחמת ששת-הימים ובמלחמת יום-הכיפורים, שבה פיקד על קרבות-גבורה בחזית המצרית. על לחימתו בקרב סואץ, אחד מהקרבות המכריעים של המלחמה, הוענק לו עיטור העוז.

מניסיונו הרב באותה המלחמה, זקן מציין, כי בשתי המלחמות האחרונות בחר האויב להכות במועד, שבו לא היה צה"ל מוכן– ביום-הכיפורים ב-1973 ובשמחת-תורה ב-2023. "בשני המקרים היו רבים מלוחמי-צה"ל בחופשת-חג, ומערך ההתרעה והתגובה היה רדום." לדבריו, ההתעלמות מהסימנים המקדימים והזלזול באויב הובילו לאסון– "גם ביום-הכיפורים וגם במלחמת חרבות ברזל הצליח האויב להפתיע אותנו ולנצל את חוסר-המוכנות שלנו.״

״חשיבה מחודשת ושדרוג יכולות-המודיעין ימנעו מחירים כבדים בעתיד.״

אחת הבעיות המרכזיות שמציין זקן היא הכישלון הישראלי בלימוד לקחי-העבר. בעוד האויבים של ישראל, כמו מצרים ב-1973, או החמאס ב-2023, למדו כיצד לנצל את חולשותיה, המשיכה ישראל להתנהל באותו אופן כושל. "אם היינו פחות יהירים, והיינו לומדים באמת מטעויות-העבר, ייתכן שהיינו חוסכים הרבה כאב ומחירים כואבים.״

התוצאות בשטח היו קשות בשתי המלחמות: "באוקטובר 1973 היו לנו 2,700 הרוגים ו-7,500 פצועים, בעוד במלחמת חרבות ברזל המספרים עולים על 1,600 הרוגים ו-17,000 פצועים." זקן מדגיש, כי במלחמה האחרונה מדובר בעיקר באזרחים- מה שמעצים את הכאב ואת התחושה, שהאירועים הללו יכלו להימנע.

המאפיינים המשותפים לשתי המלחמות מדגישים את הצורך בשינוי עמוק בתהליכי קבלת-ההחלטות בישראל. היוהרה, הזלזול באזהרות והכישלון בלימוד הלקחים מובילים לאסונות מיותרים. "אם לא נבצע חשיבה מחודשת ושדרוג של יכולות המודיעין, ונשכיל להפיק לקחים אמיתיים, נמשיך לשלם מחירים כבדים״, מסכם זקן.