מאחר והדיון פתוח בנושא, ברצוני לומר עוד מספר מילים על הנושא הן כעמדה בנושא והן כתגובה לכותבים האחרים.

צודק הלל בפסקה המסיימת את מאמרו ועל ה"טרמפ" אותם תופסים העסקנים על גבם של המורים. מסכים אני עמו גם על הנתונים אשר הוא מביא מניסיונו האישי, נתונים המחזקים את אשר הבאתי על ה"נייר" ומראים את מצבם האמיתי והעגום לאלו אשר טורחים למען החינוך אך מקבלים שכרם ממשרד החינוך. אני פחות מסכים עם הלל על מספר מסויים של מילות ליגלוג הן כלפי הכותב הראשון בנושא ועל כותבי מאמרים ב"פרשן" או בכל מקום חופשי אחר לביטוי עצמי.

אישית, כפי שאמרתי במאמר הקודם איני מורה מהשורה, אך יוצא לי ללמד, אני עושה זאת יותר כמטרה מאשר כפרנסה ובדרך כלל בצורה פרטנית. למרות זאת אני מודע באופן ישיר למאמץ אשר נותן אדם אשר שואף ללמד את זולתו על אחת וכמה ללמד קבוצה העולה לעיתים על 35 תלמידים.

זו תשובה נוספת ל-elan בעניין החישוב המסובך אשר הוא מביא מבלי להסביר מה גרם לו לפרץ הרגשות בנושא שכר המורים בתקופה בה אישית הייתי דואג כמעט לכל המגזרים העומדים לסבול באופן מחמיר ממשבר הנפט ועליית מחיר מוצרי הבסיס.

שכרו של אדם לא נמדד רק בשורה האחרונה של משכורתו או יכולתו להשתכר וגם לא כמה שעות הוא עובד ע"מ להרוויח את משכורתו. שכרו האמיתי וזאת לפי צורת חישוב ריאלית , הוא כמה שעות עובד אדם על מנת להשיג מוצר או שירות לעומת שכיר אחר במדינתו או במדינות השוואה.

יוקר המחייה האמיתי נמדד לעובד לפי שעות העבודה אשר השקיע על מוצר כמו לחם לפני שנה, חמש שנים או עתה. יוצא מכך דברים די משונים: למשל מחיר הלחם (האחיד), אם הוא היה לפני חמש שנים כ- 4 ש"ח ועתה הוא שבע ש"ח נשאר לחשב , לא רק את עליית השכר באותה תקופה אלא גם את מספר השעות אשר עובד עמל לשם קניית אותו מוצר.

עשו בדיקה דומה באירופה לגבי מחיר הדלק לפי התפתחותו בימים טרופים אלו ומצאו כי  עובדים פחות שעות לליטר דלק עתה מאשר בתקופה בה מחירו היה נמוך, דבר אשר לא משנה נקודתית את המצב המשברי מאחר וייקור הדלק מעלה את מחירי רוב המוצרים ומשאיר את השכירים במצוקה יחסית.

עתה נחזור אל שכר המורה בארצנו ונראה כי הוא נמצא בתחתית רמות השכר בארץ גם לעומת עובדי מדינה אחרים וכי כיום בעת משבר כלכלי גואה על המורה לעבוד יותר שעות ע"מ לרכוש מוצר לעומת עמית בתחום אחר אשר ההשקעה על השכלתו דומה.

חלק נרחב מהמורים הם מועמדים לנפילה של המעמד הבינוני אל התחתית, זה מצב בו המדינה יכולה להתגאות בקצב צמיחה כלכלי גבוה תוך כדי הפקרת הדבר האמיתי: רווחת תושביה העובדים ואין עני יותר מאשר אדם העובד למחייתו ואינו משיג את המינימום הראוי לו.