מחויבות לקהילה ויוזמות בתחום הנגישות

כחלק מחייה בכוכב יאיר, אנגלברג-בר נרתמה למגוון יוזמות חברתיות והובילה מהלכים מרכזיים בתחום הנגישות. היא הקדימה את זמנה כאשר נרתמה לנושא הנגישות הדיגיטלית, והייתה בין הראשונים בישראל שהתחייבו להנגיש תכנים דיגיטליים עוד לפני שחוקי הנגישות נכנסו לתוקפם. כשהחלו לייצר כלים טכנולוגיים אוטומטיים לתמלול, היא הייתה מהראשונות לאמץ אותם, מתוך הבנה שכתיבת כתוביות תשפר את חווית השימוש עבור אוכלוסיות שונות.

לאורך דרכה, אנגלברג-בר השקיעה רבות בעידוד פתרונות טכנולוגיים שיוכלו להנגיש את האינטרנט באופן פשוט ואפקטיבי עבור אנשים עם מוגבלויות. "הבינה המלאכותית היא הבטחה לטווח ארוך", היא אומרת בהתלהבות, ורואה את הטכנולוגיות החדשות ככלי שישפיע רבות על חיי היום-יום של הציבור בכלל ועל אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים בפרט.

בין ריקוד לנחמה: כיצד התמודדה עם אובדן, דרך ריקודי העם

אנגלברג-בר אהבה את הריקוד עוד בנעוריה, אך החיים לקחו אותה לכיוונים בלתי צפויים. לאחר פטירתו של בעלה הראשון לפני יותר משני עשורים, היא גילתה מחדש את אהבתה לריקוד – ועשתה זאת לחלוטין בכוחות עצמה. חברתה הציעה לה להצטרף לקבוצת ריקודים לגמלאים בכוכב יאיר, ומאותו רגע נפתחה בפניה דלת חדשה. היא לא רק חזרה לרקוד, אלא הפכה במהרה למדריכה עצמאית ללימוד ריקודים חדשים בעזרת שימוש בטכנולוגיה. "לא עברתי קורס הדרכה מעולם. פשוט למדתי מצפייה ברשת".

צמיחה אישית מתוך סקרנות ולמידה: כניסה לעולם הכלכלה והמחשבים

תקופת התיכון של אנגלברג-בר הייתה מרובת אתגרים והתמודדויות, בעיקר בלימודים. למרות השאיפה של הוריה למצוינות חינוכית, היא הייתה עסוקה בתנועת הנוער יותר מאשר בלימודים. כשהגיע הזמן לבחור מסלול אקדמי, החליטה ללכת דווקא למקצועות שהיא לא מכירה – כלכלה ומדעי המחשב – מתוך הנחה שאלה יאתגרו אותה. "הידע שלי במחשבים היה אפס מוחלט, אבל זה ריתק אותי". הלימודים פתחו בפניה עולם חדש, במיוחד החשיבה האלגוריתמית שהתאימה לאופן שבו עיבדה מידע. במהלך לימודיה באוניברסיטת בר אילן הכירה את יוסי, יליד שווייץ ובן זוגה הראשון, שהתוועדה אליו בעת שנשלחה לציריך במסגרת חילופי סטודנטים, והקשר התפתח במהרה לנישואים.

משפחה חדשה והתחדשות בזוגיות

לאחר פטירתו של יוסי, שנים לאחר נישואיהם, הצליחה אנגלברג-בר למצוא אהבה חדשה. היא נישאה לדוד, שאותו הכירה דרך חברים משותפים של יוסי, בעלה הראשון. "זה היה מפגש שהניב פירות," היא אומרת בחיוך. דוד הפך עבורה לשותף תומך ואוהב, שעמד לצידה בכל שלבי חייה המאוחרים, גם בעת מותו של נכדה ממחלה בגיל ארבע. הם הורים משותפים לשבעה ילדים (ארבעה של בת-שבע ושלושה של דוד) ולהרבה נכדים. אנגלברג-בר צוחקת ואומרת: "לדעתן של חברותיי אני סבתא משקיענית ומפנקת".

אמונה ולימוד: חיבור חדש לעולם הדת

"אני גרה בכוכב יאיר כבר 38 שנים והיישוב הפך לחלק בלתי נפרד מחיי", מספרת אנגלברג-בר. "במקור אני מקריית אונו, אבל נולדתי וגדלתי בתל אביב עם הוריי שעלו מפולין ב-1947."

הקשר העמוק שלה ליישוב ניכר בדבריה: "אמרתי שאני רוצה להישאר בכוכב יאיר ולא לחשוב על שום מקום אחר". כחברה בוועדת 'פעילים ותיקים', היא פועלת למציאת פתרונות דיור לאוכלוסייה המבוגרת ביישוב.

"מה שמטריד אותי זאת האווירה שהשתנתה", היא מדגישה. "זה לא רק פה, זה במדינה כולה, והדברים האלה מאוד מאוד כואבים לי." אנגלברג-בר מאמינה בשיח מכבד: לא להעליב, לדבר לעניין ולא לגופו של אדם." לגבי הציונות הדתית, היא מתוודה: "אני חושבת שהציונות הדתית ברחה לי". היא מספרת על אביה שהיה פעיל במפד"ל, ועל הערכים שהנחיל לה.

אנגלברג-בר גדלה בבית דתי, אך תפיסתה את היהדות והדת השתנתה עם השנים. היא מצאה את עצמה מרותקת ללימודי גמרא דווקא בגיל מבוגר, כאשר בתה הציעה לה להצטרף ללימודי "דף יומי" בזום. "מעולם לא למדתי גמרא, לא בתיכון ולא באוניברסיטה. זה התחיל לעניין אותי פתאום כשבתי אמרה לי שזה מתאים לי". בזום, היא משתתפת בלימוד לצד נשים וגברים, וחשוב לה להעמיק בלימוד תוך עידוד דיון ופרשנות מעמיקה. כמו כן, אנגלברג-בר חותרת לקידום שוויון במעגלים הדתיים, ומרבה להשתתף בטקסים כגון קריאת נשים במגילת אסתר, ובכך היא שותפה לדרך הדוגלת בפמיניזם דתי.

משפחה ונתק כואב: התמודדות עם שינויי תפיסות בתוך הבית

בעוד אנגלברג-בר נאמנה לעקרונות של חברה מכבדת ופתוחה, היא מתמודדת עם קונפליקט מתמשך הקשור למתח עם חלקים ממשפחתה החרדית. שינויים בגישה ובאמונות הובילו לנתק מחלק ממשפחתה החרדית והיא מתארת אותו בכאב: "מאוד קשה לי עם הסיפור הזה, בעיקר בשנה האחרונה. חוסר הרצון של חלק מהאוכלוסייה להשתתף בנשיאת הנטל הכללי, טלטל אותי עד כדי נתק מחלק מהמשפחה". למרות שהשתתפה בעבר בהפגנות של קבוצת "ציונים דתיים דמוקרטיים", היא הפסיקה כי לדבריה "זה רק מקטב". כיום היא מעדיפה להתמקד בתמיכה במפונים ובמאבק להחזרת החטופים. על אף תחושת הקרבה שלה למורשת ולמסורת היהודית, היא מרגישה חוסר הלימה ביחסים. היא מתארת כיצד השיח המקטב במדינה משפיע גם על מערכות היחסים האישיות והמשפחתיות הקרובות.

חוויות קשות והתחזקות: שנת שירות וחשיפה לישראל השנייה

לפני שפנתה ללימודים, עשתה אנגלברג-בר שנת שירות בנתיבות, שם התוודעה לקשיים האמיתיים של פריפריה בישראל. היא נתקלה בתלמידים שחיו במציאות שונה לחלוטין מזו שהכירה. "זה היה הלם", היא מספרת, כשהבינה את הפערים החברתיים העמוקים ואת המצוקות של ישראל השנייה. החוויה הזו, לדבריה, היוותה קריאה לחשיבה מחודשת על החברה הישראלית, במיוחד כאשר נתקלה באיכות חינוך נמוכה ולעתים גם בחוסר אכפתיות מצד המערכת.

מנוע חיפוש ומהפכה דיגיטלית: הנגשת האקדמיה

לאורך הקריירה שלה, אנגלברג-בר הצליחה ליזום פיתוחים טכנולוגיים שהשפיעו על האקדמיה בישראל. אחד מהישגיה הבולטים היה שילוב מנוע החיפוש האינטרנטי הראשון באתר האוניברסיטה הפתוחה. המהלך הזה, לדבריה, גרם למוסדות נוספים לפנות אל האוניברסיטה הפתוחה כדי ללמוד איך לשפר את נגישות התכנים באתריהם. "ידענו שיבוא יום שבו הנגישות תהיה דרישה מחייבת, אז הקדמנו את כולם", היא אומרת בסיפוק.

הסתכלות לאחור ופרספקטיבה חדשה

בסופו של דבר, כאשר אנגלברג-בר מביטה לאחור, היא נוגעת בהחלטות שיכלו להיות שונות – אך אינה מתחרטת על הדרך. בחירה בשירות לאומי במקום גיוס לצבא היא אחת מהן, אף שהתרומה במסגרת זו הייתה משמעותית וחשפה אותה לפניה השונות של ישראל. היא מתייחסת לכך כאל חלק ממציאות התקופה, כאשר התפיסה הייתה אחרת, והיא מרגישה שהבחירות הללו היטיבו איתה באופן אישי.

הכיוון הבא: מבט לעתיד עם תקווה לשינוי חברתי

עם כל שנות הניסיון והחוויות שצברה, אנגלברג-בר ממשיכה להביט לעתיד עם אמונה ביכולת לשפר את החברה הישראלית ולהעמיק את תחום הנגישות הדיגיטלית. "אני מאמינה שבינה מלאכותית תהפוך לכלי שימושי ונגיש לכולם", היא אומרת, ורואה בפיתוחים עתידיים כאלו אמצעי לשיפור חוויות יומיומיות והנגשת המידע לכל שכבות האוכלוסייה. "זה לא רק עניין של טכנולוגיה", היא מדגישה, "אלא עניין של שוויון ושל הכלה חברתית."

היא ממשיכה לקדם יוזמות במסגרת "באים לטוב", במטרה לבסס פעילות התנדבותית ברמה המקומית והארצית, ובמקביל מעודדת בני נוער ומבוגרים להצטרף למעגלי העשייה החברתית.

היא פעילה בוועדות ההתנדבויות, היא מעבירה קורסים בשימוש בטלפונים חכמים למבוגרים, ומעורבת בפרויקטים קהילתיים רבים. היא פעילה בוועדות תקינה לנגישות אתרים, מרצה בנושאי טכנולוגיה לגיל השלישי ומדריכה ריקודי עם.

"ברגע שיצאתי לפנסיה הפכתי את ההתנדבות לדרך חיי", אומרת אנגלברג-בר, והיא מאמינה שאם כל אחד יתרום בדרכו, השפעת העשייה הזו תורגש ברחבי המדינה.

חותמת של שליחות אמיתית

סיפור חייה של אנגלברג-בר הוא דוגמה מעוררת השראה לאישה שמצאה במעגלי חייה השונים מקור לנתינה ולהשפעה חיובית על סביבתה. דרכה מתחילה כתלמידת בית ספר הדתי "מוריה" בתל אביב, ממשיכה בלימודיה האקדמיים ובמסע חייה המקצועי, ומשתלבת עם נישואיה לדוד, שהובילו אותה להפוך לחלק בלתי נפרד מקהילת כוכב יאיר ומהיוזמות שצמחו בה.

כמו ריקודי העם שהיא כה אוהבת, חייה מאופיינים במעגלים מתרחבים של נתינה, של חיבור ושל תחושת שליחות עמוקה. בעזרת הניסיון שצברה לאורך הדרך, היא פועלת להוביל שינויים חברתיים משמעותיים, תוך אמונה כי לכל אדם יש מקום ייחודי ומשמעותי במרקם הישראלי המשותף.

"אני מאמינה שהלב הפתוח והנכונות לפעול הם שמאפשרים לנו לגעת בחיים של אחרים וצעד אחר צעד להפוך את העולם לטוב יותר."