מתכננים טיול לרומא בקרוב? את הקולוסיאום המפורסם אסור לכם להחמיץ. זהו סימן ההיכר הבלתי מעורער של העיר. בכתבה הבאה ריכזתי לכם כמה פרטי מידע מאוד מעניינים על הקולוסיאום ברומא שבטוח יוסיפו לכם ערך בזמן שתבקרו בו.

1. השם המקורי - האמפיתיאטרון הפלאווי: השם "קולוסיאום" לא היה השם המקורי של המבנה. הרומאים קראו לו "האמפיתיאטרון הפלאווי" על שם שושלת הקיסרים הפלאווית שבנתה אותו. השם "קולוסיאום" התפתח רק במאה ה-8 לספירה והתייחס לפסל ענק (קולוסוס) של הקיסר נירון שניצב בקרבת המבנה. פסל זה הגיע לגובה של כ-30 מטרים והיה אחד הפסלים הגדולים ביותר ברומא העתיקה. לאחר מותו של נירון, הפסל שונה כך שייצג את אל השמש סול.

2. בניית הקולוסיאום: הבנייה החלה אחרי מלחמת האזרחים הרומית, כאשר הקיסר וספסיאנוס ביקש לחזק את הלגיטימיות שלו ולהחזיר את אהדת העם. הוא בחר לבנות את האמפיתיאטרון על שטח שהיה חלק מהארמון הפרטי של נירון (הדומוס אוראה), ובכך סימל את החזרת האדמות לשימוש הציבור. הבנייה התקדמה במהירות יחסית, ובזמן חנוכתו תחת טיטוס בשנת 80 לספירה, נערכו משחקים שנמשכו 100 ימים רצופים, בהם נהרגו אלפי חיות וגלדיאטורים.

3. קיבולת הצופים: המבנה האליפטי הענק (188 מטר אורך, 156 מטר רוחב, 57 מטר גובה) תוכנן בצורה שאפשרה תנועה יעילה של עשרות אלפי צופים. מערכת הכניסות והיציאות הייתה כה יעילה שהאמפיתיאטרון יכול היה להתמלא או להתרוקן תוך כ-15 דקות בלבד. הישיבה הייתה מסודרת לפי מעמד חברתי: הקיסר ופמלייתו ישבו בחלק הקרוב ביותר לזירה, אחריהם האצילים, אזרחים רומאים, ובחלק העליון ביותר ישבו נשים ועניים.

4. מערכת המעליות והדלתות: המנגנון התת-קרקעי היה פלא הנדסי של העולם העתיק. תחת רצפת הזירה פעלו לפחות 28 מעליות שהופעלו בכוח אדם באמצעות מערכת של משקולות נגד וגלגלות. מעליות אלו יכלו להרים חיות טרף כמו אריות, נמרים ודובים, וכן תפאורות וגלדיאטורים, היישר לתוך הזירה באופן דרמטי ומפתיע. חלק מהמעליות היו גדולות מספיק כדי להרים אפילו פילים. המנגנון היה כה מתוחכם שחיות שונות יכלו להופיע בזירה כאילו "משום מקום", מה שהגביר את החוויה הדרמטית עבור הצופים.

5. ההיפוגאום (המבנה התת-קרקעי): מתחת לזירה נמצאה רשת מורכבת של חדרים ומסדרונות בשני מפלסים, המכונה "היפוגאום". מערכת זו כללה תאים לחיות, חדרי המתנה לגלדיאטורים, מחסנים לתפאורות ונשק, ומסדרונות שאפשרו להעביר אנשים וחיות בלי שיראו אותם. היו גם תעלות ניקוז מתוחכמות שהובילו למערכת הביוב הרומית. ההיפוגאום כוסה ברצפת עץ שעליה פוזר חול, כך שהקהל לא ראה את כל המערכת המורכבת שפעלה מתחת. כיום ניתן לראות את שרידי ההיפוגאום בביקור בקולוסיאום, שכן רצפת הזירה המקורית לא שרדה.

1. מהירות הבנייה המרשימה: הקולוסיאום נבנה בתקופה קצרה יחסית של כ-8-10 שנים, הישג מרשים בהתחשב בגודלו ומורכבותו, ובמיוחד בהתחשב בטכנולוגיות הבנייה העתיקות. הבנייה המהירה התאפשרה הודות לכמה גורמים: שימוש בעשרות אלפי עובדים (רבים מהם שבויי מלחמה יהודים מהמרד הגדול); שימוש חדשני בבטון רומי שהתייבש מהר והתחזק עם הזמן; ושיטה חדשנית של "בנייה מודולרית" עם חלקים שיוצרו מראש והורכבו באתר. הרומאים גם פיתחו שיטות יעילות לשינוע חומרי בנייה כבדים, כולל מנופים מתוחכמים המופעלים בכוח אדם וגלגלי דריכה ענקיים.

2. הזירה והמופעים המיוחדים: הזירה (arena) קיבלה את שמה מהמילה הלטינית ל"חול" (harena), שכן היא הייתה מכוסה בשכבה עבה של חול צהוב כדי לספוג את הדם מהקרבות ולאפשר ניקוי מהיר. אחד המופעים המרשימים ביותר היו ה"נאומכיות" (naumachia) - קרבות ימיים מבוימים שבהם הזירה הוצפה במים באמצעות מערכת תעלות מתוחכמת שהתחברה לנהר הטיבר. דגמים של ספינות קרב הוכנסו לזירה, וגלדיאטורים התמודדו בקרבות ימיים דרמטיים שלעתים שחזרו קרבות היסטוריים מפורסמים. עם זאת, לאחר בניית ההיפוגאום המורכב מתחת לזירה, היכולת לקיים קרבות ימיים בקולוסיאום הוגבלה, והם הועברו בעיקר למקומות אחרים ברומא.

3. הנזק והשימוש המשני באבני הקולוסיאום: אחרי נפילת האימפריה הרומית המערבית, הקולוסיאום הפסיק לשמש למופעים. במאות ה-12 עד ה-18, המבנה שימש כמעין "מחצבה" עירונית - אבני הקולוסיאום, במיוחד הגושים העצומים של שיש ואבן גיר, נלקחו לבניית מבנים אחרים ברומא. בין המבנים הידועים שנבנו (לפחות חלקית) מאבני הקולוסיאום: בזיליקת סן פטרוס בוותיקן, ארמון הקנצלריה, ארמון ונציה, וגשר סן אנג'לו. רק בשנת 1749, כאשר האפיפיור בנדיקטוס ה-14 הכריז עליו כאתר קדוש לזכר הנוצרים שלכאורה מתו שם, הופסקה השאיבה של חומרי הבנייה ממנו. רעידות אדמה גרמו גם הן לנזק משמעותי לאורך השנים.

4. המיתוס של רדיפת הנוצרים בקולוסיאום: האמונה הפופולרית שנוצרים רבים הוצאו להורג בקולוסיאום באופן שיטתי בגלל אמונתם אינה נתמכת בתיעוד היסטורי משמעותי. היסטוריונים מודרניים מציינים שאף שהרומאים אכן רדפו נוצרים בתקופות מסוימות, אין עדויות ספציפיות שהקולוסיאום היה מקום מרכזי להוצאות להורג כאלה. הקשר בין הקולוסיאום לקדושים נוצרים התפתח בעיקר במאה ה-16, כחלק ממאמצי הכנסייה הקתולית לחיזוק הקשר עם העבר הנוצרי הקדום. למרות זאת, האפיפיור בנדיקטוס ה-14 קידש את המבנה בשנת 1749 לזכר "הקדושים המעונים", ועד היום נערך בקולוסיאום מסע הצלב בכל יום שישי הטוב, בהשתתפות האפיפיור.

5. סמל לשימור והנדסה רומית: למרות שרק כ-30% מהמבנה המקורי של הקולוסיאום שרד, הוא עדיין מייצג אחד ההישגים ההנדסיים המרשימים של העולם העתיק. ההנדסה המתקדמת כללה מערכת אוורור לויסות הטמפרטורה, גגון ענק מבד (ה-velarium) שהגן על הצופים מהשמש, ומערכת מתוחכמת של קשתות שחילקו את משקל המבנה באופן אופטימלי. בשנת 2007 נבחר הקולוסיאום כאחד משבעת פלאי העולם החדשים, והוא מושך כיום כ-6 מיליון מבקרים בשנה, מה שהופך אותו לאחד האתרים התיירותיים המבוקרים בעולם.