פרשת  ויקרא - הקשר המדהים – להתחדשות האביבית ?

מאת: אהובה קליין.

עונה חדשה בפתח - הלוא היא עונת האביב וחגיגיותה מתבטאת  בהתחדשות רב גונית – דוגמת:  חג הפסח הנקרא גם בשם: "חג האביב".

המטייל בימים אלה בחיק הטבע זוכה להתבשם בניחוח אביבי. המביט על הנוף - חש ורואה  התחדשות צבעונית  - פריחה חדשה ומגוונת . ארצנו הקדושה  חג לובשת!

זאת בתום  עונת  החורף  ותרדמת  העצים שהנשירו את עליהם והיו כדוממים.

הנה גם מזג האוויר מבשר שינוי : ראשית העונה   מעלות חום וקור בערבוביה מככבים - לקראת ימים חמים יותר ויציבים - והכל בניצוח בורא  - עולם - השולט גם על בני האדם.

התחדשות זאת מפלסת לה דרך -  בראש וראשונה בתחום הרוחני: השבת הקרובה נקרא, בע"ה את פרשת ויקרא – החומש השלישי בסדרת חמישה חומשי תורה. "ויקרא" –ספר חדש.

החומש כולל עשר פרשות אשר רובן עוסקות בנושאי : כוהנים המשרתים בקודש וסוגי  הקורבנות השונים, לכן הספר נקרא גם בפי חז"ל: "תורת כוהנים"

בנוסף , קוראים את ההפטרה בספר "ישעיהו" - גם כאן אנחנו מגלים התחדשות רוחנית זכה וטהורה – משהו נסי ופלאי כאחד!

פרשת ויקרא פותחת במילים:

"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה--מִן-הַבְּהֵמָה, מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ, אֶת-קָרְבַּנְכֶם".[ויקרא  א',  א'-ג']

בהפטרה אנו קוראים:

"עַם-זוּ יָצַרְתִּי לִי, תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ....."[ישעיהו מ"ג, כ"א]

"וְעַתָּה שְׁמַע, יַעֲקֹב עַבְדִּי; וְיִשְׂרָאֵל, בָּחַרְתִּי בוֹ.  כֹּה-אָמַר יְהוָה עֹשֶׂךָ וְיֹצֶרְךָ מִבֶּטֶן, יַעְזְרֶךָּ:  אַל-תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, וִישֻׁרוּן בָּחַרְתִּי בוֹ.  כִּי אֶצָּק-מַיִם עַל-צָמֵא, וְנֹזְלִים עַל-יַבָּשָׁה; אֶצֹּק רוּחִי עַל-זַרְעֶךָ, וּבִרְכָתִי עַל-צֶאֱצָאֶיךָ.  וְצָמְחוּ, בְּבֵין חָצִיר, כַּעֲרָבִים, עַל- יִובְלֵי -מָיִם.  זֶה יֹאמַר לַיהוָה אָנִי, וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם-יַעֲקֹב; וְזֶה, יִכְתֹּב יָדוֹ לַיהוָה, וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל, יְכַנֶּה".[שם מ"ד, א'- ה']

השאלות הן:

א] איזו התחדשות  מתגלה בפרשה?

ב] מהי בשורת ה' לישראל – מפי ישעיהו הנביא?

תשובות.

גילוי  התחדשות  בפרשה:

להלן כמה סוגים של התחדשות:

א] אות זעירה בתחילת הפסוק הראשון:

"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר"

להלן הסבר מעניין: אתוון זעירין (= אותיות קטנות, מכונות לעיתים גם בשם אתוון דקיקין) הוא כינוי לאותיות האל"ף-בי"ת בתנ"ך שעל פי חכמי המסורה כתיבתם צריכה להיות קטנה יותר ביחס לשאר האותיות הרגילות. באותיות אלו ישנם רמזים שונים ומשמעות פנימית.[מתוך: "חב"דפדיה"]

ישנם  פרשנים המתרצים את סיבת האות הזעירה במילה: "וַיִּקְרָא" מהטעם: שמשה הקטין עצמו והיה רחוק ממידת הגאווה.

לכן רצה שיהיה כתוב: "ויקר"- מלשון מקרה ומלשון טומאה - כדי להוכיח  שאינו נחשב. אך הקב"ה היה מכבדו ומגדלו ומזמין אותו לאוהל מועד - וזאת כדי שלא יכנס למקום קדוש זה באופן בלתי צפוי.

מכאן: שכל מי שמקטין עצמו הקב"ה  מרוממו ומגדלו!

חז"ל רמזו על כך: האלף הזעירה "אלף" מלשון = לימוד שאם ברצוננו להכיר את ה' שהוא אלופו של עולם - עלינו להיות קטנים והתופעה הזו מאפיינת את משה : לפי שהקטין  עצמו למרות שידע כי הוא הגיע לרמה רוחנית גבוהה מאד.  משה הבין  שאת כל המעלות העניק לו ה' שהוא אלופו של עולם.[מתוך הספר: "אמרי דניאל על התורה" /דניאל פלבני]

ידוע  הפתגם: "כל הבורח מן הכבוד – הכבוד רודף אחריו" כפי שכתוב: : "כל המחזר על הגדוּלה – גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה – גדולה מחזרת אחריו" [עירובין י"ג ע"ב]),  הכוונה שהכבוד אינו דבר שלילי ,אבל בתנאי שהאדם  זוכה לכך בזכות מעשיו הטובים!

לעניות דעתי, מסר זה מזכיר את המדרש שמביא רש"י [בראשית א' - ט"ז]

"הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים" - שווים נבראו , נתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה "אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד"!

נאמר: "וְאֵת הַכּוֹכָבִים" - על ידי שמיעט את הלבנה (בראשית רבה מ"ו) הרבה צבאיה  להפיס דעתה".

ההסבר: כשראתה הלבנה שגם השמש תפקידה להאיר ביום בנוסף לתפקיד הלבנה להאיר בלילה – התחילה להתלונן - וכי יתכן ששני מלכים ישמשו בכתר אחד?

מיד הקטין ה' את הלבנה והוסיף לה כוכבים רבים להוסיף אור לעולם- יתכן להסביר: שמי שנהיה זעיר והוא מאיר בדברי תורה לעם ישראל  יקבל מעלה גדולה מאד - שהרי על פי הלבנה קובעים את החגים והמועדים! ואילו  מי שמפיץ תורה לרבים -  מצטרפים אליו שלוחים רבים ומסייעים לו.

ב] הקרבת קורבנות לה':

ה"נתיבות שלום"  אומר על הפתיח:

"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹור. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה....." [ויקרא א, א' - ג']

הנושא הראשון הנאמר למשה מתוך אוהל מועד הוא: נושא הקורבנות  - אלו  נושאים הרמים ביותר בתורה והוכחה על כך מדברי חז"ל  [מסכת אבות פרק א', ב']

עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד: עַל הַתּוֹרָה  עַל הָעֲבוֹדָה, ועַל גְּמִילוּת חֲסָדִים."

הפרשנים מסבירים: העבודה היא - עבודת הקורבנות. שהיא אחת משלושת העמודים שהעולם עומד עליהם ושקולה ככל התורה

כמו שמצאנו  שכל בניינו של עולם אחר המבול - התחיל בקורבנו של נח. כפי שנאמר: "וַיָּרַח יְהוָה, אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹוחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם.." [בראשית ח. כ"א]

מוכח מן התורה: כי הקורבנות נמצאים במעלה רוחנית גבוהה מאד  לפי שנאמר עליהם:"אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַיהוָה"

לעניות דעתי- אדם שכיפר על עוונותיו על ידי שעשה תשובה והקריב קורבן חטאת בתקופת המקדש-הוא התחדש ונחשב לאדם חדש כפי ההסבר:

"מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין" [תלמוד בבלי, מסכת ברכות, על ידי רבי אבהו]

הבשורה מפי ישעיהו הנביא - התחדשות רוחנית לישראל:

"אַל-תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, וִישֻׁרוּן בָּחַרְתִּי בוֹ.  כִּי אֶצָּק-מַיִם עַל-צָמֵא, וְנֹזְלִים עַל-יַבָּשָׁה; אֶצֹּק רוּחִי עַל-זַרְעֶךָ, וּבִרְכָתִי עַל-צֶאֱצָאֶיךָ. וְצָמְחוּ, בְּבֵין חָצִיר, כַּעֲרָבִים, עַל - יִובְלֵי-מָיִם.."

הקב"ה תחילה מתלונן על התנהגות עם ישראל שלמרות שהוא יצר אותם במטרה שיקיימו את מצוות ה' - הרי הם סטו מהדרך ועסקו בעבודה זרה.

למרות זאת אלוקים נותן להם  הזדמנות חדשה וסולח להם  וסולל בפניהם דרך חדשה.

דעת מקרא מבאר:

ה' עתיד לברך את עם ישראל - כדרך שה' יוצק מים-מוריד מטר על אדמה יבשה - באופן זה  ה' יצוק על עם ישראל את חיבתו ואהבתו באהבה ובהענקה זו תכלול חכמה בינה, עצה וגבורה, דעת ויראת ה'.

לסיכום, חודש ניסן -  על פי התורה - הוא הראשון לחודשי השנה :

נאמר: "הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחׇדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה"

עונת האביב היא עונת פריחה חדשה ושגשוג.

כנאמר: "הַנִּיצָּנִים֙ נִרְא֣וּ בָאָ֔רֶץ עֵ֥ת הַזָּמִ֖יר הִגִּ֑יעַ וְק֥וֹל הַתּ֖וֹר נִשְׁמַ֥ע בְּאַרְצֵֽנוּ"[שיר השירים  ב', י"ב]

כמו בפרשה כך בהפטרה -  זו העת  להתחיל דרך חדשה  להתחזק במידות טובות – באהבת אחים ואחדות העם,  ליהנות מרוח חדשה וטהורה –כתפילת דוד המלך "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי". [תהלים נ"א, י"ב]