היום התפרסמו תוצאות מדד הדמוקרטיה הישראלית - 2008, בעקבותו יצאתי לבדוק כמה דברים המסתתרים מאחורי תוכנית הלימודים באזרחות. בתחילת יולי השנה, אמורים תלמידי כיתות יב' להיבחן מבחן בגרות באזרחות.

התלמידים בלחץ, שכן התוצאות מהשנים הקודמות לא היו טובות במיוחד. תוכנית הלימודים באזרחות כוללת שלושה חלקים: יהודיות, דמוקרטיות ומשטר בישראל.

שלושה נושאים יפים ומלאים המיועדים ללמד את בוגרי מערכת החינוך מהי מדינה  דמוקרטית, איך מיישבים גם את הערכים הדמוקרטים וגם את הערכים היהודיים של המדינה, וכיצד פועל המשטר בישראל, ממש אלף בית לקראת  כניסתם לראשונה לעולם הבוגרים הנושאים באחריות אישית וציבורית. חלק מהתלמידים האלו קיבלו את תעודת הזהות לפני שנתיים, רבים מהם לא ידעו מה בדיוק המשמעות שלה, חלק אפילו הגיעו לכנסת ישראל לקבל, בטקס מרשים, את התעודה הכחולה - מין יום כייף שכזה.

בדקתי את תוכנית הלימוד באזרחות, והשוותי אותה למיקוד הלמידה לקראת הבגרות ב 2006, שנת הלימודים, התשס"ו.

תוכנית הלימודית באזרחות היא כללית ומקיפה מגוון נושאים המסבירים את אופייה, את מורכבותה ורומזת על בעיותיה של החברה הישראלית.

תוכנית הלימודים, בחלקים השונים שלה, מתייחסת לחברה הישראלית בצורה הוגנת, תוך כדי הצגת האינטרסים וההשקפות השונות. בתוכנית יש ביטוי לדילמות  המרכזיות של החברה הישראלית, למשל: מדינת ישראל היא מדינה יהודית, או  מדינה דמוקרטית.

הצגת רצף הגישות השונות של המדינה היהודית כפי שהיא  נתפסת בעיני קבוצות שונות. מעבר לכך ישנו הסבר: מהי מדינה דמוקרטית, מהם העקרונות הדמוקרטיים, כיצד הדמוקרטיה מתגוננת. התוכנית יפה והיא משתרעת על פני  310 עמודים.

התוכנית מצליחה לשקף את המציאות  על גווניה מבלי לקבוע אמיתות חד משמעיות. התוכנית אמורה להעניק לאזרחים בעתיד כלים, שיסייעו להם להבין את המציאות המורכבת, שבה יפעלו. התוכנית נועדה ליצור אזרח המכיר את "כללי המשחק", להכיר את הכוחות הפועלים, להכיר בזכות של קבוצות שונות לפעול ולקדם את האינטרסים הקבוצתיים שלהן.

הרציונל של התוכנית משתקף במטרות ההוראה של הפיקוח על המקצוע במשרד החינוך. "לטפח אזרח אוטונומי בעל ערכים, הפועל באופן מושכל, מתוך חשיבה ביקורתית, אזרח בעל יכולת לנתח, להעריך, לשקול ולהכריע באופן עצמאי על פי כללי משחק מוסכמים, אזרחים "מחוסנים" ככל האפשר מהשפעות דמגוגיות". (אדן ואשכנזי, 2001)

כאשר בודקים מה נשאר מתוכנית הלימוד במיקוד, מתברר שנותרו רק 160 עמודים. הנושאים שאינם כלולים במיקוד, והתלמיד לא יבחן עליהם בבחינת הבגרות הם:  גבולות הדמוקרטיה, למה דמוקרטיה? זכויות האדם והאזרח, אחריות מיניסטריאלית, הרשויות המחוקקת והשופטת.

הנושאים האלו הם הבסיס של מקצוע האזרחות. גם ברמה הטכנית של משטר דמוקרטיה, כמו: מרכיבי השלטון, מי היא הרשות המחוקקת? זו האחראית, זו הקובעת את סדר היום הציבורי. הרשות המחוקקת היא קול העם, היא הריבון בחברה הדמוקרטית היא הבוחרת, היא הממנה את הממשלה, היא המגבילה הן את השלטון והן את האזרח.

גם את הרשות השופטת לא למדו ב 2006. רשות זו היא המתווכת בין השלטון לבין האזרח, היא  זו המפרשת את כוונת המחוקק במימד הפורמלי ובמימד המהותי. בנוגע לרשות המבצעת (הממשלה), היא אמנם זכתה להיכלל במיקוד הלמידה, אבל סעיף חשוב - אחריות מיניסטריאלית, נעדר ממנו.

חלק ממשתפי סקר מדד הדמוקרטיה - 2008 הם בוגרי מערכת החינוך הציבורית, אלו שנבחנו בבחינות הבגרות של קייץ 2006.

אולי פה נמצא הסברים לתוצאות מדד הדמוקרטיה הישראלית 2008. מדד המעלה "תחושת אי אמון גוברת במוסדות השלטון ותחושות אנטי פוליטיות חזקות מצד הציבור לצד דרישה מהמדינה לשפר את תפקודה ולחזור כשחקן מרכזי בזירה הפוליטית-חברתית-כלכלית". גם האמון של הציבור בבית המשפט העליון ירד מ61% ל 49%,  רק אחד משלושה אזרחים סומך על המשטרה.

פרטים נוספים ניתן לקרוא כאן.

מה קורה בבחינת הבגרות באזרחות השנה, ב 2008 ?

גם פה נותרו שרידים מתוכנית הלימודים: כ 25% מהי מדינה יהודית, כ 40% מהי מדינה דמוקרטית וכ 30% משטר בישראל.

נושא נוסף המשתקף במדד תוצאות הדמוקרטיה ב 2008 הוא הרצון של 57% מן הנשאלים, החושבים כי השירותים שהארגונים האזרחיים מספקים עולים ברמתם על אלה שהמדינה מספקת. למרות זאת רוב האזרחים מעוניינים דווקא לקבל את השירותים שהם נזקקים להם מן המדינה ולא מגורמי החברה האזרחית.

קריסת המערכות הציבוריות, כבר אמרנו.