כאשר שומעים וקוראים את דבריהם של בני משפחתו של החייל החטוף גלעד שליט, אפשר להבין  ש"הגיעו מים עד נפש", ועכשיו כל שנותר זה להפשיל שרוולים ולומר את שעל ליבם ובעיקר להשמיע את הביקורת הקשה שלהם על התנהלות הממשלה בכל הקשור למחדל החיילים החטופים.

כתבתי כאן בעבר רשומה על האיפוק מעורר הכבוד של בני המשפחות, בכל הקשור להתנהלות הממשלה בטיפולה בבניהם. משפחות רגב וגולדוואסר כבר הפשילו שרוולים בעבר ותקפו את הנוגעים בדבר ואילו משפחת שליט "יצאה מהארון" בשבוע האחרון.

אין ספק שהתנהלותה של ממשלת ישראל בכל הקשור במחדל הזה הוא שערורייתי!!! רק על התנהלותה בענין הזה הממשלה הזו היתה צריכה ליפול ולעוף לכל הרוחות, כי לא רק שהיא עשתה את כל הטעויות האפשריות בהתנהלותה בענין אלא היא מוסיפה חטא על פשע בהתנהלותה ובעיקר בהפקרתה את חיילי צה"ל כאשר היא יושבת למו"מ בנוגע לשחרורם. ממשלת ישראל הובסה! בכל החזיתות!

כאשר נחטף גלעד שליט הממשלה התמהמה, לא עשתה דבר וחשבה לתומה שתוך ימים תסתיים הפרשה, רצועת עזה שלמעשה תלוייה כל כולה בעורק החיים מישראל ובאספקת הסחורה מישראל, מה שנותן לנו כח עצום מולם ולמעשה בידינו לקבוע אם חייהם יהיו לשבט או לחסד. יום לאחר החטיפה היינו צריכים לנתק את עזה מהעולם ולהציב להם אולטימטום לשחרורו של גלעד שליט ולא להסיר את המצור עד לשחרורו.

כמה ימים רצועת עזה היתה יכולה להתקיים ללא אספקה? אז יקומו אלה ויאמרו עונש קולקטיבי, כן עונש קולקטיבי הלוא מי בחר בממשלת החמאס אני ? אתם? הם ושכל אחד יאכל את המרק שהוא מבשל לעצמו. הגדילה לעשות הממשלה כאשר ישבה למו"מ על הסכם רגיעה, ומי נשאר בחוץ? ברור לא? החייל גלעד שליט שלומו ובריאותו ובעיקר שחרורו הופקרו לקניית זמן לכישלונה של הממשלה בטיפולה בקסאמים על דרום הארץ.

ושלא תטעו, השקט הזה יביא עלינו אסון כבד, כי בזמן הזה הם לא שוקטים על השמרים, מתחזקים, מתחמשים ומתבצרים מה שיגבה מחיר יקר מצה"ל בבוא היום שלכולם ברור שזה לא ענין של אם אלא מתי. מזכיר לכם משהו מגבול הצפון לפני 7 שנים? מה שמעביר אותי לגיזרה הצפונית, ששם בניגוד לדרום הממשלה כן החליטה לפעול ולא לשבת בחיבוק ידיים. עוד פעולה כזו ואבדנו.

כן מלחמה לא מלחמה, כן גיוס מילואים לא גיוס מילואים, כן כניסה קרקעית או לא, להסתפק בהפצצות אוויריות או לא, כל ההתנהלות החובבנית הזו הובילה לכך שכל המלחמה הזו שנקבעה כמלחמה רק בדיעבד היתה לשווא וחשפה את פגיעותו של העורף והפקרתו ע"י אותה ממשלה כושלת.

בסוף צה"ל נכנס ללבנון רוב הזמן ישב והתבצר ולא יזם ובסוף בלחצו של האו"ם התקפלנו עם הזנב בין הרגליים. ואת מי לא כללו בהסכם הפסקת האש? את רגב וגולדוואסר.

האם זה לא היה חלק ממטרות המלחמה? שלא יספרו לכם סיפורים. אני הייתי שם ובפירוש אחת ממטרות המלחמה היה להשיב את הבנים הביתה, ורק מסיבה זו לממשלה היה את כל הגיבוי מכל שכבות האוכלוסייה ליציאה למלחמה.

כמו בעזה גם בלבנון שלטנו על המרחב האווירי והימי ואפילו הטלנו מצור על לבנון, בטיפשותנו לא הצבנו אולטימטום לממשלת לבנון הלגיטימית שתעשה הכל לשחרורם של החיילים, היינו צריכים להעביר רשימת מטרות אסטרטגיות ללבנון שעד שלא יושבו החיילים לא נחדל מהשמדת אותן מטרות, חשמל, מים, נמלים, ושדות תעופה.

כמה זמן הלבנונים היו סובלים ומחזיקים מעמד? אחת הטעויות הגדולות שלנו שעוד לא הפנמנו היכן אנו חיים ולא למדנו להכיר את המרחב בו אנו חיים, לו היינו לומדים דבר או חצי דבר על הסבלנות של הערבים ועל כושר העמידה שלו, חיינו היו טובים וקלים יותר. ובעיקר היו לומדים לכבד אותנו ולחשוש מאיתנו.