בחודש יוני ההלכתי לשמוע דיון שריתק קהל מאזינים מגוון ונערך מטעם המוזיאון למורשת היהדות דוברת ההונגרית בצפת, לרגל צאתו לאור של ספרו של יצחק קשתי, "קורותיו של בית ספר יהודי בעיר שדה בהונגריה 1948-1841." בדיון השתתפו המחבר, פרופסור יצחק קשתי - יו"ר המועצה האקדמית של המכללה לחינוך סמינר הקיבוצים ופרופסור אמריטוס לחינוך באוניברסיטת תל אביב, ד"ר מרדכי פלד - בכיר לשעבר במשרד החינוך וד"ר נעמי גור - פסיכולוגית, מרצה לשעבר בביה"ס לחינוך באוניברסיטת תל אביב וראש תכנית לתואר שני בייעוץ חינוכי במכללה לישראל.

תשאלו מה מעניין כל כך בבי"ס יסודי שהיו בו כ-160 תלמידים, בעיר קטנה הנושאת שם hódmezővásárhely, שמי שאינם הונגרים יתקשו לבטאו? יש להניח, כי מלבד המחבר עצמו, שהיה תלמיד ביה"ס הנ"ל, איש מהנוכחים לא ביקר בעיר הזאת ואלה מהם שמוצאם מהונגריה, למדו בבתי ספר גדולים יותר. המפורסם בהם הוא ללא ספק הגימנסיה היהודית בבודפשט (ה-zsidgim), שד"ר גור נמנתה על תלמידותיו וגם לי יצא ללמוד בו במשך שנה ומשהו (לימודיי הופסקו על-ידי המלחמה).

העניין שמצאנו בדיון הוא, שהספר מתאר מציאות שהייתה מוכרת לכל אלה שלמדו בתקופה שלפני מלה"ע השנייה בבי"ס יהודי לא אורתודוקסי בהונגריה. כדברי ההזמנה לאירוע: "... תהליך חתירתו של בית הספר היהודי המודרני לשימור ההשכלה והמודעות היהודית, תוך שהוא משמש אחד מכליהן המרכזיים של הקהילות היהודיות בהמרת הזהות היהודית ההיסטורית בזהויות חדשות." (ההדגשה היא שלי).

הפשיטות והפלישה של הטטארים ב-1241-42, המלחמות נגד התורכים שהחלו במאה ה-14, הגיעו לשיאן במפלה ההונגרית בקרב במוהאץ' ב-1526, נפילת  בודה ב-1541, כיבוש חלקיה הגדולים של המדינה במשך 150 שנים והקרבות המתמידים עם הממלכה האוסטרית ששלטה על חלקה הקטן של הונגריה, הביאו להרס של מאות יישובים. אזורים שלמים התרוקנו מתושביהם המקוריים ואת החלל מילאו מהגרים סרבים, קרואטים, רומנים, סלובקים ועוד. לאחר מפלת התורכים, עודד הממשל האוסטרי יישוב מחודש של האזורים השוממים. רוב המהגרים אל הונגריה באו מקרב שני עמים, הגרמנים והיהודים. באשר ליהודים, אלה שהגיעו ממרכז ומערב אירופה היו ברובם אינטלקטואלים דוברי גרמנית, בעוד מגליציה באו דוברי יידיש מפשוטי העם.

תהליך זה הביא לכך, שההונגרים הפכו למיעוט בארצם. רק בתחילת המאה ה-20 החלה התאוששות, כאשר במפקד התושבים שנערך ב-1910 היגיע יחסם של דוברי ההונגרית 54%. מהפך זה התחולל לא מעט בזכות היהודים. בסוף המאה ה-19 הביעה הממשלה ההונגרית נכונות להעניק שוויון זכויות ליהודים, אם יעברו תהליך של 'הונגריזציה' ויגדילו בכך את היסוד ההונגרי במדינה. הפרלמנט ההונגרי הצביע על כך ב-1867.

בעקבות כך, כונס ב-1868, ביוזמת שר החינוך ההונגרי, קונגרס כלל יהודי. בקונגרס זה חל פילוג ביהדות הונגריה. הנציגים השייכים לפלג האורתודוכסי/ החרדי, שייצגו כ-30% מכלל היהודים - שהמהגרים מגליציה, המחוברים יותר למסורת היהודית, נטו ברובם אחריו - פרשו מהקונגרס. הנותרים, כ-65%, שכללו את רוב המהגרים היהודים מארצות המערב, זוהו מכאן ואילך כשייכים לפלג הניאולוגי (5% לא הצטרפו לאף אחת מהחטיבות, אבל במשך הזמן התקרבו לניאולוגים), זרם דתי ייחודי, השונה בפרטים רבים מהרפורמים והקונסרבטיבים.

הניאולוגים שהאמינו בכך, כי הונגריה היא מולדתם (התנועה הציונית הייתה מוקצית מחמת מיאוס), קיבלו בנפש חפצה את הצעת הממשל. הניאולוגים שהמטרה שהציבו לעצמם הייתה, כי אורח חייהם, תרבותם ושפתם יותאמו לזה של האוכלוסייה הלא-יהודית ומבחינה חברתית שאפו להפוך לבורגנים, החליטו להקים ברחבי הארץ שורה של ביה"ס יסודיים יהודיים חילוניים, (לדברי משתתפי הדיון בת"א, היגיע לבסוף מספרם לכדי 500), שירתמו לשירותה של מטרה זאת. בביה"ס האלה, לצד החינוך הדתי ושמירת המסורת היהודית, חונכו התלמידים גם לפטריוטיזם הונגרי. זה נעשה באמצעות מתן כבוד לאירועי העבר ההונגרי, לימוד ההיסטוריה, הספרות והגיאוגרפיה ההונגרית. כפי שציינה ד"ר גור בדיון הנ"ל, בחגים לאומיים, כאשר כמנהג הונגריה, ענדו התושבים על דש בגדם את סמל הדגל ההונגרי, היה הסמל שענדו התלמידים היהודים הגדול, הבולט ביותר.

יחד עם זה, התנגדו הניאולוגים להקמת בתי ספר תיכוניים יהודיים, מחשש שיגרמו לסגרגציה וישימו מכשול לשאיפתם להתבוללות מהירה. בסופו של דבר הוקמו בתי ספר תיכוניים רק בבודפשט והעיר דברצן.

בתי הספר היסודיים שהוקמו לא הקיפו את כלל הילדים היהודיים. ב-1918 הלכו רק 33% מהילדים היהודיים בגיל בית הספר היסודי לבי"ס יהודיים. ניאולוגים רבים העדיפו לשלוח את ילדיהם לבתי"ס כלליים. לא מעט מהילדים למדו בבתי"ס כנסייתיים-נוצריים. ההורים חיפשו בתי"ס יוקרתיים שיבטיחו התקדמות חברתית וישמשו כרטיס כניסה לאליטה ההונגרית. גם העובדה שביה"ס היהודיים היו טובים יותר, המורים בעלי רמה פדגוגית גבוהה יותר, מספר מסיימי ביה"ס שהתקבלו ללימודים אקדמאים, היה רב יותר, לא שכנע את רוב ההורים.

רק אחר מלה"ע הראשונה, כאשר הונגריה חוקקה חוקים שמטרתם היה לצמצם את מספר התלמידים ממוצא יהודי בביה"ס הגבוהים (numerus clausus) והאנטישמיות גברה, גדל מספרם של התלמידים היהודיים בביה"ס היהודיים. גם הרמה האקדמית שלהם עלתה, כי פרופסורים בעלי שם עולמי במקצועם, שנאסר עליהם ללמד באוניברסיטאות, נאלצו לעבור לבתי-ספר יהודיים.

מגמת ההונגריזציה בבתי הספר היהודיים חוללה פלאים בנפשם הרכה של התלמידים. היא הפכה אותם להונגרים שרופים. אני נחשפתי לה בשנת 1939, כשבעקבות הסכם מינכן 'שחררו' ההונגרים את עיר הולדתי, קושיצה. עד אותו יום לא ידעתי מילה בהונגרית, אבל כעבור שנתיים-שלוש בלבד הייתי כבר משוכנע שאני הונגרי מבטן ולידה. באחת מרשימותיי כתבתי: 

"כדי שאוכל להתגבר על קשיי בלימוד השפה ההונגרית, מצאו לי הוריי מורה פרטי. ממורי זה, לאַצִי שווארץ, מדריך בתנועת השומר הצעיר, קיבלתי את שיעורי הראשון בתודעה יהודית וציונית. ברור היה לי, שכיוון שאני מתגורר בהונגריה, דובר הונגרית והולך לבי"ס הונגרי, הנני הונגרי לכל דבר. באחד מחיבוריי, ביטאתי את הרעיון כך:

"אבותיי, לבושי-מקטורנים עשויים מעורו של זאב farkasbőr kacagány)), דהרו על סוסיהם הפראיים בערבות אסיה".

למקרא משפט זה, חייך לאצי בלעג ופלט:"אבותיך, רובי (שמי הפרטי באותם הימים) יקירי, היו לבושים קפטנים משיער-גמל ושיננו את הגמרא בחדר".

לא כאן המקום לפרט את ההשפעה הרבה שהייתה ליהודים על פיתוח התעשייה המודרנית והתרבות ההונגרית הכללית כמעט בכל שטח, ספרות, עיתונאות, אומנות, תיאטרון, מוסיקה, ציור, פיסול, ארכיטקטורה, אבל אחד מסימני הצלחתם היו אותן 280 המשפחות היהודיות שקבלו תואר אצולה הונגרי, מתוכן 26 גם תואר של בארון (http://www.zsido.hu/tortenelem/magyarzs.htm). אחד מהם, בארון שַמו הזאי כיהן אפילו במשך שבע שנים כשר המלחמה (כך נקרא בהונגרית שר הביטחון).

זאת הייתה תופעה ייחודית להונגריה. באף ארץ אחרת באירופה לא זכו היהודים לתוארי אצולה רבים כל-כך וככל הנראה, גם לא השתוקקו לכך. באירועים רשמיים הופיעו רבים מהם - חלקם אנשים שומרי מסורת, מזוקנים - בתלבושת לאומית הונגרית חגיגית (díszmagyar) עם חרב לצדם.  

זיכרונות כאלה תמיד מעוררים בי מחשבות של "מה היה לו?" אם לא הייתה מתרגשת על עמנו השואה הנוראה בה נספו כ-400.000 מ-600.000 היהודים שחיו בשטחה הנוכחי של הונגריה, מה היה גורלה של אותה יהדות משגשגת בעלת ההישגים הרבים? האם תוך כמה דורות הייתה מתבוללת ונעלמת ברובה? מאידך נשאלת כמובן שאלה אחרת, אכזרית עוד יותר. לולא אותה שואה, האם הייתה קמה מדינת ישראל? כנראה לא ב-1949 ורבים מהנוכחים באותו דיון לא היו עולים ארצה ותורמים את חלקם בחינוך בארץ ובשטחים אחרים.

בסיכום דבריה הביעה ד"ר נעמי גור את צערה על כך, כי בתי הספר בארץ הפכו לבתי חרושת לציונים, מערכת החינוך הישראלית שמה דגש רב יותר על ההישגיות  ואינה מצליחה להחדיר בתלמידים תודעה לאומית יהודית, גאווה על זהותם, עמם, ארצם, בדרך שמערכת החינוך ההונגרית השכילה לעשות זאת.      

(הצילום המלווה את רשימתי הוא של הבארון ז'גמונד קורנפלד, מנכ"ל בנק האשראי הכללי ההונגרי וחבר בבית העליון של האסיפה הלאומית שכונה 'בית אילי ההון').