הטלפון הנייד צלצל בעת שהייתה בנסיעה,מלי עצרה את מכוניתה, מהעבר השני היה זה יעקב כמנהגו מתקשר לומר בוקר טוב, תגידי בובה בא לך לאכול איתי ארוחת בוקר? קשה לי ,ענתה מלי אני בדרך לעבודה, איפה אתה? אני יושב בריף הדולפינים באילת.

מה??..? כן, היו לי נדודי שינה ובאחת וחצי בלילה נכנסתי לאוטו ואני יושב על המזח ורואה את הדולפינים, את באה?

מה באה? איך באה? תעלי על הטיסה של 8.30  אאסוף אותך בשדה ובצהרים נחזור צפונה, מבלי להסס בכלל ענתה בחיוב ושמה פניה לשדה התעופה הקרוב לביתה.

יעקב חיכה לה בשדה כמוסכם, התחבקו התנשקו ולא חדלו מלחייך על הנועזות והמעשה שעשו והלכו לאכול ארוחת בוקר ולהנות מהיופי של הריף. בצהרים כמתוכנן נכנסו לרכב ונסעו לכיוון הצפון בהגיעם סמוך לרכבה של מלי אמר יעקב "כל זה אינו קשור ליום חמישי הקרוב, באותה שעה ובאותו מקום" מלי נישקה אותו ויצאה מהרכב כשהם נפרדים וקובעים לחמישי.

יום חמישי הגיע במהרה ובני הזוג נפגשו בדירת המסתור, יעקב כבר חיכה לה שם עם הכיבוד הרגיל, יין, סיגריות ממולאות, מוזיקה ואור של נר שהשרה אווירה רומנטית בחדר. השיחה קלחה ללא פסיקים ונקודות, רעמי הצחוק העידו על הסיפורים המצחיקים שהמציאו ולא בצורה רצונית אלה בהשפעת הירוק שהחליף את הטבק.

הם לא הביטו בשעון אבל ידעו שהדרך מהסלון לחדר השינה עשוי להיות כל רגע ממש ולפתע... יעקב זינק מהספה ורץ לכיוון הטלפון, חייג והמתין בעוד מלי מביטה בו בתמיהה. משה, אהלן זה יעקב, תקשיב נכון שמחר הזמנת אותי לברית מילה של הבן שלך? נכון ענה משה מעברו השני של הקו.

אוקי אמר יעקב אז תקשיב תתקשר מהר לכל האורחים ותודיע להם להגיע בשעה 1300. למה, שאל משה מה פתאום הברית בשעה 12.00 תשמע מה שאני אומר לך אמר בקול משכנע יעקב, הלילה מזיזים את השעון שעה אחת קדימה.

אז? ענה משה מה הקשר?

אתה לא מבין, ענה יעקב, מזיזים את השעון שעה אחת קדימה ולכן האורחים צריכים להגיע בשעה 1300. יעקב, תגיד אתה שיכור? 1200 נשאר 1200.

הביט יעקב לעבר השפורפרת כשאינו מבין מה קרה זה הרגע, הביט לעבר הסלון וראה את מלי מתפתלת מצחוק ואז קלט את גודל השטות שעשה, טרק את הטלפון, כיבה את הנר וזינק לעברה של מלי.