מיכל יקרה, כפי ואת רואה, אני מנסה לענות לך בדף ראשי ולא בתגובה אנונימית מתחת לכתבתך, כך אני מקווה כי התגובה תראה כתגובה.

כ"מתוסכל" כמוך וככותב פחות מוצלח ממך , אני כותב את יצריי ליבי על הקורה אותנו לטוב ולרע, בשקט ובצעקה, בצער ובשמחה ומקווה כמוך לראות פה תגובה שם התייחסות וגם מוכן לעריפת ראשי.. אך לא, רוב הכתבות , המאמרים, הדעות , הכעסים והמחמאות נשארות עימי.. כן כמו אצלך ובלי תחרות על קול זה או אחר ..

נקודתית לכתבה אני מסכים עימך, זה מתסכל, אך בהסתכלות מעט יותר מעמיקה אין ספק כי אמשיך לנצל את המדיה הזו, כי התחושה ביום בו איני יכול לחלץ את נבכי נפשי אל מול מאורע זה או אחר, ביום כזה אני בעונש עצום ומתסכל אף יותר. לכן, גם מתוך הידיעה כי אשר אכתוב יסתכם במעט קוראים ובסוף הדף אף תגובה לא תבוא, אפילו לא תגובה שלילית, ביום כזה אני בעונש כפול כי גם את בטני לא רוקנתי על ה"דף".

אגלה לך סוד קטן מיכל, לפני כתיבתי באתר זה, כתבתי אך מעט, בסופי חדשות ומאמרים ב-ynet ואחרים, לעיתים יצאתי מכך עוד יותר מתוסכל ויותר כועס, בגלל רמת ה"טוקבקיסטים" כנראה.. עתה אני חש חופשי, כל דעה אשר התקבלה לפרסום מפצה אותי ( לפחות יש לי תחושה כי העורך עבר עליה )) על מאמצי.

אם לקחת מעט זמן לקרוא אותי הרי תראי כי חלק גדול מהשקעתי בכתיבה, מפנה אצבע קשה ומאשימה אל האזרח אשר חוסר מעורבותו, כינוסו לתוך בעיות עצמו, מהווה החלק העיקרי, כך לדעתי, באטימות של המדינה אל האזרח ולהפך.

איני חושב כי כתיבה מנקה את המצפון הקטן שלנו, אך אני בהחלט חושב כי זה אקט הכרחי על מנת לנסות להוציא את האחרים מהאדישות העמוקה אליה הם נכנסים.

אני מאמץ ידייך להמשיך בכתיבה הנאה שלך , אין ספק כי רבים נהנים ממנה

בברכה zvidoc

https://www.parshan.co.il/index2.php?id=1627&lang=heb השפעת האזרח על המדיניות

https://www.parshan.co.il/index2.php?id=2016&lang=heb גנב בן גנב

https://www.parshan.co.il/index2.php?id=1978&lang=heb שימחת שיחרור

https://www.parshan.co.il/index2.php?id=1522&lang=heb  חוק הטוקבקים

וכן הלאה...