"הבא בתור..." קראה המזכירה בשמות המתמודדים.

הם נכנסו, אחד אחרי השני. מתרגשים ומפוחדים לחדר התערוכות. בידיהם היו תמונות,תצלומים,פסלים ועוד שלל יצירות שהכינו על מנת להרשים את פרדק.מעיפים מבטים שואלים באיש המוזר, מריצים בראשם תשובות מרשימות שיוכלו להגיד לאמן.

המזכירה קוראת אחד אחרי השני בקול צורם.

ואז השם שלה הגיע.

"נגה שמש...נג.." היא אמרה

"אני כאן..." נגה קפצה בהתלהבות.

"היכנסי חמודה..." חייכה אליה המזכירה שכבר היתה עייפה מהיום הארוך.

"שלום" נגה נכנסה עם חיוך מבויש, מחזיקה בידה תיקיה סגולה.

"שלום...אמ נגה נכון?!" שאל פרדק מעיין ברשימת השמות.

"כן.. נגה" היא החזירה.

"טוב נגה.... אלה העבודות שלך?!" הוא שאל, מביט התיקייה הסגולה.

"כן... אבל אני לא בטוחה שהם מספיק טובות... אני יכולה לעבוד על זה..." היא פלטה  כשסומק מתפזר על פניה.

הוא הביט בחוברת הציורים העבה, מדפדף באיטיות, מלטף את זקנו, ומעביר דף ועוד דף ולבסוף אומר:" מעניין...מעניין מאוד..."

"מעניין... אהבת את זה??!" היא שאלה בהיסוס תולה עניים סקרניות באיש המסוקרן.

"הייתי אומר  שאני יותר מאוהב אותם..." הוא אמר בחיוך קטן.

"ציורי האנשים, ברורים, חדים ומדויקים ממש כאילו צילמת אותם. הפרחים... אני ממש יכול להריח אותם. והמבנים העתיקים, נראים כל כך אמיתיים, כמעט ניתן למשש את אבניהם העתיקות." הוא אמר במבט קורן.

"אני שמחה שזאת דעתך..." היא אמרה מלאת שמחה וסיפוק.

"טוב נגה... התשובות יגיעו בעוד שבוע... בהצלחה..." הוא אמר חוזר לעיין במחברתו החומה.

"תודה, להתראות.." היא אמרה בשמחה, יוצא החוצה מאושרת.

לאחר מיונים ארוכים הם נכנסו לחדר גדול, לגמו באיטיות כוסות נס קפה וכרסמו עוגיות, בבחירה ממשוכת של הממשיכים לשלב הבא.

בסוף כל המיונים אמר פרדק למזכירה:" דבר אחד אני לא מבין, ילדה שמציירת ברמה בינלאומית מפוחדת וחסרת ביטחון בעוד שנער חסר אחריות מרגיש על גג העולם... בהחלט תעלומה..."